70

ניחמתנו" רק במאורע השני, ולא בראשון?

ח) "בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו" – מהו כפל (כל) הלשון²⁶? ומהו הדיוק ש"בלשון הזה אמרו לו"?

המהרש"א²⁷ אומר על שאלות ז' וח': "כפלו הדברים על שם שני המעשים שזכר". אך תשובתו דורשת הסבר: "שני המעשים" היו בהפסק של זמן ומקום²⁸ – הראשון ארע כשהיו "מהלכין בדרך" לרומי, והשני "שוב" כש"היו עולין לירושלים" – וכיצד הם נענים בתשובה אחת?

ד. ההסבר הפשוט: שיטת ר"ע – ראיית הטוב שבדבר

בפשטות ניתן להסביר, שבשני המאורעות נראית נקודה משותפת שבשיטתם של ר"ג, ראב"ע ור"י ובשיטתו של ר"ע מן הצד השני: ר"ג וראב"ע ור"י ראו את השלילי שבמאורע, ור"ע ראה את הטוב שיצא מכך, בעקביות לשיטתו, כדבריו במקום אחר²⁹ "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד", וכפי שהגמרא מספרת שכך היתה דרכו בפועל³⁰.

לפי זה ניתן להסביר, שהגמרא מביאה את שני המאורעות ביחד, למרות שארעו בזמנים ומקומות שונים, לא מפני שארעו לאותם תנאים, אלא בגלל הנקודה המשותפת בשיטת ר"ע בשניהם – לראות בהווה את הטוב שיצא מכל דבר מאוחר יותר.

ה. הקשיים בהסבר זה

אך לפי האמור יש להבין:

א) מהו החידוש בשיטת ר"ע בכל אחד מן המאורעות הנ"ל ומה בכלל החידוש בשניהם בענין "לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד"?

ב) "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד" הוא כלל שאין בו מחלוקת, וכך נפסק בשו"ע³¹, ואין מסתבר שר"ג וראב"ע ור"י יחלקו עליו³². במיוחד, שגם כאשר אמרו