59

סתומה"³¹. קדשים". ובפיה"מ שם: "כי השחיטה בצפון כו'".

ולכאורה הול"ל הטעם (עה"פ – כעוד טעם) דלחה"פ שולחנו בצפון. וי"ל דחלוקה זו ה"ה גם בקרבנות המזבח^* (סוכה נה, ב (במשנה^**)) והמזבח ה"ה לדעת הרוב (רובו) בדרום העזרה (ראה זבחים נט, א).

31) הפירוש בזה – ראה לקמן בפנים ס"ט.

*) ומה שהרמב"ם (הל' תמדין ומוספין פ"ד הי"ב) הביא רק דחלוקת לחה"פ (להנכנסין) היא בצפון (ולא בנוגע חלוקת שאר קדשים כו') – כי "הרמב"ם כו' אינם אלא מעתיקי הגמ' כו'" (יד מלאכי כללי הרמב"ם ס"ב), ובמשנה מפורש רק בנוגע לחלוקת לחה"פ.

**) כן מוכרח לומר בנוגע לחילוק שתי הלחם בחגה"ש (במשנה שם), שחלוקתם היא בצפון – שהרי מכיון שחלוקתם היא ביחד עם חלוקת לחם הפנים*

– כלשון המשנה שהי' אומר בחדא מחתא "הילך מצה הילך חמץ** וכפי' – ששולל שלא נאמר שמחליף, שהשלילה אינה מודגשת כשאומר בהפסק

*) ואין להקשות מפרש"י פסחים (הובא לקמן בפנים ההערה) דחלוקת לחם הפנים נעשית בהשעה דבזיכין ואח"כ מקריבין ה(מוספין וה)תמיד כו', וא"כ אין זמן לחלק עוד דברים עם לחה"פ – שהרי אין בפרש"י שאא"פ לחלקו בפחות משעה – ובלאה"כ מסתבר לומר של' רש"י וחולקין הלחם מיד כולל גם אכילתו, שהרי תכלית החלוקה היא האכילה. ולהעיר דכשאין אוכלים אותם מיד מתחלקות לערב (משנה מנחות הובא לקמן בפנים ההערה).

ולהעיר, דלכאורה צ"ע האם ברהמ"ז (שהיא מה"ת) אחרי אכילת לחה"פ היא הפסק או היסח הדעת בעבודת המקדש – אבל אינו דכש"כ היא מברכה ועשה"ד וכו' (תמיד רפ"ה).

**) וראה ערוך לנר (לסוכה נו, א ד"ה והילך מצה) שקו"ט בזה. וצע"ק בלשון המאירי כאן. זמן בין זל"ז. ובפרט להגירסא (ראה שינויי נוסחאות במשנה שם) "הילך מצה הילך חמץ הילך מצה הילך חמץ" (ב' פעמים), דפירוש הפשוט בזה הוא, ד"הילך מצה (הילך חמץ)" לכהן השני הוא לאחרי "(הילך מצה) הילך חמץ" לכהן הראשון –

הרי מובן, שב' החלוקות היו במקום אחד.

והנה בנוגע לחלוקת עורות התמידין ומוספין (כברש"י ד"ה באימורי (במשנה שם) ד"ה ובמוספין (שם נו, ב)), שבפשטות אין החלוקה ביחד עם חלוקת לחה"פ

– כי חלוקת לחה"פ היא תיכף לאחרי הקטרת הבזיכים כפרש"י פסחים (נח, א ד"ה בזיכים) [במשנה מנחות (צט, ב) "הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות כו'" – אבל שם אפשר לפרש דכוונתו רק לבאר דבזיכין מתירין החלוקה (או דשולל שלא לאחרה למוצש"ק כבשבת שביוהכ"פ (כבהמשך המשנה שם)), משא"כ בפרש"י פסחים שם מפורש "וחולקין הלחם מיד" – שנכללת באותה השעה דבזיכין], ועורות התמידין והמוספין – הרי לא הקריבו תמיד של בין הערבייים עד לאחרי חלוקת לחה"פ, וכן המוספין – לדעת ר"ע (פסחים שם) בזכין קודמין למוספין,

ועוד ועיקר גם לדעת ר"י וכ"פ הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ"ד הי"ב) דמוספין קודמין לבזיכין – העורות אין ראויים להשתמש בהם בשבת (ראה פרש"י ד"ה בתרתי שבת קטז, סע"ב. תוד"ה טומנין שם מט, סע"א) ובפרט – שהחלוקה הצריכה חתיכת העור (כן – כיון דגם מליחתם הייתה בעזרה (מדות פ"ה מ"ג) מסתבר שהייתה סמוכה לחלוקתם), היתה צ"ל חלוקתם וגם עור דהתמיד דהבוקר במוצ"ש*** (ע"ד חלוקת לחה"פ בשבת שחל ביו"כ דמתחלקות לערב – משנה מנחות שם) –

אפשר לדחוק ולומר דחלוקתם לא היתה דוקא במקום חלוקת לחה"פ. וראה לקמן הערה 44.

***) בערוך לנר סוכה (נו, ב) דמקשה על פרש"י וממשיך "וא"ל דהפי' הוא שיחלקו במו"ש דא"כ מאי פריך לקמן ואלו במוספין חולקין לא קתני דלמא לכך לא קתני דלא איירי רק מה שחלקו בשבת כשהיו נכנסין שנים ממשמר זה ושנים ממשמר זה" – אבל תירוץ פרש"י מובן, שהרי החלוקה שבמשנה כוללת גם חלוקת שבת דיוהכ"פ, ואז כל החלוקה היא