57
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ההסברים בענין בר מצרא יש להם משמעות כללית, שניתן ליישמה בכל ענין בהתאם לפרטיו המיוחדים: האם הענין של שכנות יוצר קשר עמוק ופנימי בין השכנים, שינוי במהותו של השכן (בעניננו – קנין מסויים בשדה). או שהקשר הוא חיצוני בלבד (בעניננו – חובת התנהגות מסויימת על האנשים)*.
התוצאות מכך מתבטאות בכמה וכמה ענינים. ובאופן כללי, לפי ההגדרה הידועה, בשלושת ההיבטים הכלליים: עולם, שנה, נפש18.
בעולם: הקשר עקב שכנות מקום בענין בר מצרא, כדלעיל.
ו. ה"שכנות בזמן" תוספת שבת
בשנה: בענין של זמן. בדין של תוספת מחול על הקודש ביום הכפורים (אשר לדעת הכל היא מן התורה)19 ובשבת ויום טוב (אשר יש בכך דעות שונות אם היא מן התורה או מדרבנן)20, אשר יש בה ענין של "שכנות" בין הזמן שלפני שבת ולאחריה לבין השבת, יש שתי אפשרויות*:
א) השכנות יוצרת קשר פנימי: הזמן שלפני ולאחרי השבת משתנה עקב "שכנותו" לשבת ומקבל21 מעצם קדושת השבת22.
ב) הזמן עצמו אינו מתקדש בקדושת שבת, אך עקב "שכנותו" לשבת חלה על האדם חובת ההכנה לשבת23.
ז. ההבדל בדיעות לגבי קדושת התוספת
לפי זה ניתן לומר שזהו ההסבר למחלוקת בין הפוסקים, אם בזמן התוספת ניתן לקיים את מצות קידוש וכדומה:
לפי הדעות24 שבזמן התוספת ניתן
הערות
- *. ראה גם לקו"ש חל"ג ע' 11 ואילך.
- 18. "אשר על ענין ג' בחינות אלו הוא יסוד של הספר יצירה" (אוה"ת יתרו ע' תתטז ואילך).
- 19. ראה ביצה (ל, א): תוס' יוהכ"פ מדאורייתא. יומא פא, ב. וש"נ. רמב"ם הל' שביתת עשור פ"א ה"ו (לצום ולהתענות). טושו"ע (ואדה"ז) סתר"ח (בעינוי ובאיסור מלאכה).
- 20. רי"ף יומא שם. רא"ש שם פ"ח ס"ח. שו"ע או"ח (ואדה"ז) סרס"א ס"ב (ס"ד). שו"ע אדה"ז ר"ס תר"ח. ודעת הרמב"ם בזה כו' – ראה נו"כ לרמב"ם שם. ולטושו"ע בסי' רס"א, תר"ח. שד"ח כללים מערכת תיו כלל נד.
- *. בכל הבא לקמן ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 248 ואילך.
- 21. אלא שלזה צריך להיות גם קבלה כדמשמע מפשטות הל' בשו"ע או"ח שם. וכן מפורש בקו"א לשו"ע אדה"ז סרס"א סק"ג. אבל להעיר דכתב שם, שגם הביה"ש הוא בכלל התוס' בע"כ אף אם הוא יום כיון שהוא סמוך לחשיכה ממש, ואף שלא קבלו הרי מקובל ועומד הוא מהר סיני. וראה ריטב"א ר"ה ט, א (ד"ה יכול קרוב לסופו) ובהמצויין לקמן הערה 29.
- 22. להעיר ממכילתא יתרו עה"פ זכור: זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו, שהטרף נעשה דם ובשר הזאב, אבל – לאידך גיסא – זהו לא בשעה שטורף והורג כ"א לאחר זמן. וראה בארוכה לקו"ש שם.
- 23. ראה לשון הרמ"א או"ח סי' רנו. והוספת אדה"ז שם: "שצריך להוסיף כו'".
- 24. כ"מ דעת הר"י מקורביל בתוס' פסחים צט, ב ד"ה עד. רא"ש שם ס"ב. ובברכות פ"ד ס"ו. הרי"א ורבינו ירוחם הובאו בב"י סרס"ז. ט"ז או"ח סו"ס רצא. סו"ס תרסח בארוכה. דיעה הא' בשו"ע אדה"ז סרס"ז ס"ג (וראה מ"א שם סק"א בסופו). שו"ע אדה"ז סתע"ב ס"ב.
משנה תורה, הלכות שביתת עשור א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כשם ששבות מלאכה בו בין ביום ובין בלילה כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה. וצריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב. כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי. וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי שנאמר מערב ועד ערב תשבתו שבתכם.
פסחים צ״ט ב - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב, וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן וַאֲפִילּוּ מִן הַתַּמְחוּי.
גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נָמֵי. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר רַב הוּנָא: לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ — הָנֵי מִילֵּי בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִשּׁוּם חִיּוּבָא דְמַצָּה מוֹדֶה.
רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דַּאֲסִיר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי. אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה נָמֵי אָסוּר.
וּבָעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר מָר זוּטְרָא: מַאן לֵימָא לַן דִּמְתָרַצְתָּא הִיא?
MISHNA: On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s statement that one may not eat on Passover eve from the time that is adjacent to minḥa. Why discuss this halakha particularly with regard to the eves of Passover? Even on the eves of Shabbat and other Festivals it is also prohibited to eat in the late afternoon, as it was taught in a baraita: A person should not eat on the eves of Shabbat and Festivals from minḥa time onward, so that he will enter Shabbat when he has a desire to eat and he will enjoy the Shabbat meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark.
Rav Huna said: The mishna was necessary only according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that one may continue eating until dark. According to his opinion, the mishna is necessary to emphasize that this applies only on the eves of Shabbat and Festivals. But on the eve of Passover, due to the obligation to eat matza, Rabbi Yosei concedes that one must refrain from eating in the afternoon, so that he will eat matza with a good appetite.
Rav Pappa said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there is still a difference between the eves of Shabbat and other Festivals, as compared with the eve of Passover. There, on the eves of Shabbat and other Festivals, it is only from minḥa time onward that it is prohibited to eat, but adjacent to minḥa time it is permitted. However, on the eve of Passover, even adjacent to minḥa time, it is also prohibited to eat. For this reason, the mishna is referring specifically to the eve of Passover.
The Gemara asks: And on the eve of Shabbat adjacent to minḥa time, is it permitted to eat? But wasn’t the following taught in a baraita? A person may not eat on the eve of Shabbat and Festivals from nine hours onward, so that he will enter Shabbat when he is filled with the desire to eat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark. According to the opinion of Rabbi Yehuda, even on Shabbat eve one may not eat from before the time of the lesser minḥa, which is at nine and a half hours of the day.
Mar Zutra said: Who will say to us that this version of the baraita is accurate?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 32 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה מאותו ספר יומא פא, ב · ר"ה ט, א
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ד יומא פא, ב · ר"ה ט, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רסא זמן הדלקת נרות לשבת ד יומא פא, ב · ר"ה ט, א
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות יוהכ"פ מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה ג מאותו ספר יומא פא, סע"א
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה מאותו ספר יומא פא, א
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה ד מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ח מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה י מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה יב מאותו ספר יומא פא, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זכור את יום השבת יומא פא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רג דין ברכת פירות הארץ ה יומא פא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת יומא פא, א
- תורת מנחם ר"ד ליל ב' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תש"ל יומא פא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרח סדר סעודה המפסקת יומא פא, א
- לקוטי שיחות כרך לו בשלח שיחה ב מאותו ספר ר"ה ט, א
- לקוטי שיחות כרך יב בהר שיחה א מאותו ספר ר"ה ט, א
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה מאותו ספר ר"ה דף ט
- לקוטי שיחות כרך כב קדושים שיחה א מאותו ספר ר"ה ט, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת-תורה ה'תשי"ג ר"ה ט, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ו ר"ה ט, א
- תורת שמואל תרל"ח וזהו דכתיב אם בחוקותי תלכו ר"ה ט, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרד סדר ערב יום כיפור א ר"ה ט, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרח סדר סעודה המפסקת א ר"ה ט, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רסא (ג) ר"ה ט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שמג דין קטן בשבת ר"ה ט, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרד סדר ערב יום כיפור ר"ה ט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרכב סדר תפלת מנחה ר"ה ט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרכג סדר תפלת נעילה ר"ה ט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יז מי הם החייבים בציצית ר"ה ט, ב

