45
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"בנפול אויבך", ואשר משום כך מדבר על כך שמואל הקטן?
אלא הענין הוא, כיוון שהוא ניצח את האחר בדבר הלכה, אין זה נצחון שלו, אלא "נצחון" של התורה – נתברר ענין בתורה – וזה צריך להביאו לשמחה גדולה63.
אך על כך אומר שמואל הקטן – "בנפול אויבך אל תשמח": לו היה אכפת לו על אמיתות התורה בלבד, לא היה מורגש ששמחתו היא "בנפול אויבך", על נצחו את האחר, אלא רק הענין החיובי, שהתברר ענין בתורה64.
ועוד: לו הוא היה עסוק בגילוי חכמת ה' באמת, הוא כלל לא היה רואה בזאת מקרה של "נפול אויבך", כי "אלו ואלו דברי אלקים חיים"65 [ההלכה למעשה אינה יכולה להיות כשתי הדיעות יחד, כי למעשה יש לנהוג רק כאחת מהן, אך שתי הדיעות הן דברי אלקים חיים],
וכיוון שגם לאחר פסק ההלכה נשארת הדעה האחרת ענין של תורה, לא ייתכן לומר עליה "בנפול", וגם לא "אויבך".
וכיוון שבשמחתו מורגש שהיא "בנפול אויבך", הרי זאת הוכחה שמעורבת כאן הרגשה של "דידן נצח" (=שלנו ניצח) – הוא ניצח את האחר. לפיכך אומר "שמואל הקטן", הנקרא כך "לפי שהוא מקטין עצמו"66, שלימוד התורה מוכרח להיות מתוך התבטלות67, כך ש"בנפול אויבך אל תשמח" – איכפת לו רק להגיע לאמיתות התורה68.
ט. ההסבר להמשך דבר שמואל הקטן
אך יכולה להתעורר הטענה: אמנם, גם דעת "אויבך" יכולה להתבסס על דברי אלקים חיים, והיא ענין בתורה, אך האחר רצה להביא את דעתו כפסק להלכה למעשה, וזוהי טעותו, כי בפירוש אין הדבר כך, וזהו אכן ענין של "בנפול אויבך69.
הערות
- 63. ראה אגה"ק סכ"ו (קמד, ב ואילך). וראה קו"א ד"ה ולהבין פרטי ההלכות.
- 64. ראה עד"ז מדרש שמואל שם (סד"ה בגמרא) – אבל לא במלחמתה של תורה.
- 65. עירובין יג, ב. וש"נ. וראה חגיגה ג, ב: נתנו מרועה אחד.
- 66. ירושלמי סוטה פ"ט הי"ג. הובא במחזור ויטרי שם (וראה שם עוד מחז"ל ע"ד שמואל הקטן). מדרש שמואל שם. ועוד.
- 67. ועפ"ז יובן ההמשך להמשנה שלאח"ז "הלומד תורה ילד כו'" (ע"פ הנ"ל ס"ז).
- 68. וי"ל דכיון שקשה מאד להיות בביטול עצום כזה שיהי' נוגע לו אך ורק אמיתתה של תורה מבלי לערב בזה כלל איזה הרגש של מציאות שלו – לכן הוא רק ענין של מילי דחסידותא. ועפ"ז יומתק הא דרנבה"ק הוצרך להתפלל ע"ז בכל פעם.
- 69. עפ"ז יש לבאר כפל הלשון – "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך": מלחמתה של תורה אפ"ל בב' ענינים: א) בפסקי הלכה – שאז כאשר מנצח חברו הו"ע של "נפול אויבך", שמתבטל לגמרי. ב) בטעמי ההלכה – שאז דעת חברו המנוצחת היא בנדו"ד "כשלון". ובהתאם לזה אומר "אל תשמח" ו"אל יגל לבך" – כי שמחה היא – גילוי' וגילה היא בסתר בלב (לקו"ת נצבים מז, רע"א. וראה מדרש שמואל שם), ולכן: כאשר מנצח חברו בפסק הלכה (נפול אויבך) אפשר שתתעורר אצלו שמחה גלוי', משא"כ בנצחון רק בבירור טעמי ההלכה (בכשלו) צריך רק זהירות ד"אל יגל לבך".
תניא, קונטרס אחרון ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְהָבִין פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת דְּלָא שְׁכִיחֵי כְּלָל, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם בִּמְצִיאוּת, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ לֶעָתִיד לָבֹא, כְּמוֹ פְּרָטֵי דִּינֵי פִּיגּוּל וּכְהַאי גַוְנָא.
הִנֵּה מוּדַעַת זֹאת, שֶׁכָּל אִיסּוּר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר חַיִּים בַּקְּלִיפּוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בִּמְצִיאוּת בָּעוֹלָם בִּלְתִּי הַשְׁפָּעָה עֶלְיוֹנָה. וַאֲפִילוּ הַמְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹ וּכְהַאי גַּוְנָא, מְקַבֵּל חַיּוּתוֹ בְּרֶגַע זוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר. וְהִלְכָּךְ, גַּם פְּרָטֵי הָאִיסּוּרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִידֵי מַעֲשֶׂה מֵעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, מִכָּל מָקוֹם שָׁרְשֵׁי חַיּוּתָם הֵן בִּמְצִיאוּת בְּפוֹעַל מַמָּשׁ בְּהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת.
וְגַם הַפְּרָטִים שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא יִהְיוּ לְעוֹלָם בִּמְצִיאוּת, כְּגוֹן טָעוּת וּשְׁגָגוֹת, שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי כוּ׳ וּכְהַאי גַּוְנָא, דְּלֹא שַׁיָּיךְ בְּמֵזִיד לִהְיוֹת קְלִיפָּה שׁוֹרָה עַל זֶה, וְיוּכַל לִהְיוֹת דִּכְהַאי גַּוְנָא אֵינוֹ בִּמְצִיאוּת בְּהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת [הגהה מאדמו״ר בעל צמח צדק זכרונו לברכה נשמתו עדן: נִרְאֶה לִי, מַה שֶּׁכָּתַב ״וְיוּכַל לִהְיוֹת״, אַלְמָא – דְּלָא בְּרִירָא לֵיהּ, הַיְינוּ מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁגָגוֹת בָּאוֹת מִנּוֹגַהּ, אִם כֵּן, יֵשׁ לוֹמַר, דְּיֵשׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ בְּהֵיכָלוֹת דְּנוֹגַהּ]. מִכָּל מָקוֹם, עַל כָּל פָּנִים יֶשְׁנוֹ בִּמְצִיאוּת, לְהַבְדִּיל, בְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁנִּתְפַּשְּׁטָה בִּפְרָט זֶה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם בְּסִינַי, [כַּמַּאֲמָר: ״מַה] שֶׁכָּל תַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ כוּ׳״, וְכָל פְּרָטֵי הָאִבַּעְיוֹת דְּרַבִּי יִרְמְיָה, וּ״כְרָכַתּוּ כוּ׳״ פֶּרֶק ד׳ דְּחוּלִּין.
כִּי הִתְפַּשְּׁטוּת חָכְמָה עִילָּאָה הִיא בִּבְחִינַת ״אֵין־סוֹף״ הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, וְכָל פְּרַט הֲלָכָה, הוּא שַׁעַר נִמְשָׁךְ מֵחָכְמָה עִילָּאָה, דְּ״יָסַד בְּרַתָּא״, וּמְלוּבָּשׁ בָּהּ, וּמִמֶּנָּה נִמְשָׁךְ וּמִתְלַבֵּשׁ בִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה.
וְנוֹדָע, כִּי יְנִיקַת הַקְּלִיפּוֹת מֵאֲחוֹרַיִים דְּי׳ סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה, וּבִפְרָט מִלְּבוּשִׁים דְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, וּבִפְרָט דִּיצִירָה וַעֲשִׂיָּה הַמְעוֹרָבִים בַּקְּלִיפּוֹת, כַּנּוֹדָע, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת הַלְּבוּשִׁים.
וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַהֲלָכוֹת בְּדִבּוּר וּמַחֲשָׁבָה מִתְפָּרְשִׁים וּמִתְפָּרְדִים מֵהַקְּדוּשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים וְרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״לְאַפְרָשָׁא [כוּ׳]״. וְהַיְינוּ – כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ: ״עַל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה״ כוּ׳, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת אוֹר־אֵין־סוֹף בְּחָכְמָה עִילָּאָה הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶן, וּ״בְחָכְמָה אִתְבְּרִירוּ״ – בְּאוֹר־אֵין־סוֹף שֶׁבָּהּ.
וְהַמְשָׁכָה זוֹ נַעֲשַׂה עַל־יְדֵי דְּיוֹקָן הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאָדָם, הָעוֹסֵק גַּם כֵּן בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ לְמַעְלָה בְּשָׁרְשׁוֹ, בְּנוּקְבָא דִ״זְעֵיר אַנְפִּין״ דִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה.
וּבָזֶה יוּבַן חִיּוּב כָּל נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לְהַשְׁלִים כָּל הַתַּרְיַ״ג בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵן פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת, וּצְרִיכוֹת לָבֹא בְּגִלְגּוּל לְהַשְׁלִים הַתּוֹרָה בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד, כְּדֵי לְבָרֵר כָּל הַבֵּירוּרִין הַנּוֹגְעוֹת לָהֶם מִכָּל הָרַפַּ״ח, שֶׁהִיא קוֹמַת אָדָם שְׁלֵמָה, תַּרְיַ״ג בְּחִינוֹת כְּלָלִיּוֹת וּפְרָטִיּוֹת.
אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁיּוּשְׁלַם הַבֵּירוּר, יִהְיֶה עֵסֶק הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת ״עֲשֵׂה טוֹב״ לְבַד – לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה מַעְלָה מַּעְלָה עַד אֵין סוֹף, וְגַם בְּשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה בְּשָׁרְשָׁן לְמַעְלָה, שֶׁהֵן גְּבוּרוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּלְהַמְתִּיקָן בַּחֲסָדִים בְּרַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּלְכָלְלָן יַחַד.
וְעַל כֵּן, הַתּוֹרָה כוּלָּהּ נִצְחִית בִּכְלָלָהּ וּבִפְרָטָהּ, שֶׁגַּם פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת דְּשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, הֵן הֵן עֲנָפִים מֵהַכְּלָלוֹת, וְיֵשׁ לְכוּלָּם שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה בְּה׳ גְּבוּרוֹת דִּקְדוּשָּׁה, כְּמוֹ הַשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה עַצְמָן, שֶׁהֵן לְמַעְלָה בְּחִינַת הַדָּם הַמְחַיֶּה הָאֵבָרִים דְּכֵלִים דִּ״זְעֵיר אַנְפִּין״:
תלמוד ירושלמי סוטה ט׳:י״ג - הטקסט מספריא
משנה: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים בָּטְלוּ אוּרִים וְתוּמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנוֹפֶת צוּפִים וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה שֶׁנֶּאֱמַר הוֹשִׁיעָה יי כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם.
הלכה: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים פָּסְקוּ אוּרִים וְתוּמִּים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. זֶה שְׁמוּאֵל וְדָוִד. רִבִּי בָּא בַּר כָּהֲנָא בְשֵׁם רַב. זֶה גַּד וְנָתָן. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. זֶה יִרְמְיָה וּבָרוּךְ. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרָה. זֶה יִרְמְיָה וּבָרוּךְ. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וַיְהִי לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּירְאֹת אֱלֹהִים. מָאן קָם מִבַּתְרֵיהּ. יִרְמְיָה וּבָרוּךְ.
מִשֶׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי פָּסְקָה מֵהֶן רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. אַף עַל פִּי כֵן מִשְׁתַּמְּשִׁין הָיוּ בְּבַת קוֹל. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק בַּת קוֹל יוֹצֵא מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְאָמַר. נֶהֱרַג גַּיֻיס גוליקס וּבָטְלוּ גְזֵירוֹתָיו. מַעֲשֶׂה שֶׁיָּצְאוּ נְעָרִים לְהִלָּחֵם בְּאַנְטִוֹכִיָּא וְשָׁמַע יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל בַּת קוֹל יוֹצֵא מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְאוֹמֶרֶת. נִצְחוּ טַליָיא דִּאַגְחוּ קְרָבָא בְּאַנְטִוֹכִיָּא. וְכָתְבוּ אוֹתָהּ הָעֵת וְנָתְנוּ בוֹ זְמָן וְכִיוְונוּ שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה.
מַעֲשֶׂה שֶׁנִּכְנְסוּ זְקֵינִים אֵצֶל בֵּית גַּדְיָא בִירִיחוֹ. וְיָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן. יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אָדָם אֶחָד רָאוּי לְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵין הַדּוֹר כְּדַיי. וְנָתְנוּ עֵינֵיהֶן בְּהִילֵּל הַזָּקֵן. וּכְשֶׁמֵּת הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו. הוֹי עָנָיו חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל עֶזְרָא. וְשׁוּב נִכְנְסוּ זְקֵינִים לָעֲלִיָיה בְיַבְנֶה וְיָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן. יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אֶחָד רָאוּי לְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵין הַדּוֹר כְּדַיי. וְנָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קָטָן. לְפִי שֶׁהוּא מַקְטִין עַצְמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. לְפִי שֶׁמְעַט הָיָה קָטָן מִשְּׁמוּאֵל הָרָמָתִי. וּכְשֶׁמֵּת הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו. הוֹי עָנָיו חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן. וּבְשָׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל לְחַרְבָּא. וּשְׁאָר כָּל עַמָּא לְבִיזָּה. וַעֲקִין סַגִּיאִין יְהַוְיָין. וּבִלְשׁוֹן אֲרָמִית אָמְרָן. וְלֹא יָדְעוּ מַה אָמַר. וְעַל רִבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים. הוֹי עָנָיו חָסִיד. אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה.
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מַה טִיבוֹ שֶׁלַּשָׁמִיר הַזֶּה. בִּירְיָיה הִיא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ מַרְאִין אוֹתוֹ לָאֲבָנִים הָיוּ מִתְפַּתְּחוֹת לְפָנָיו כִּלְוָוחִין שֶׁלַּפִּינַקְס. וּבוֹ בָנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הָעוֹלָמִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵימָה מַסַּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֵן וְכָל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. מְגוּרָרוֹת הָיוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרוֹת כְּמִידּוֹת גָּזִית מְגוּרָרוֹת בַּמְגֵירָה מִבַּיִת וּמֵחוּץ. אֱמוֹר מֵעַתָּה. מִפְּנִים לֹא הָיָה עוֹשֶׂה לָהֶן כְּלוּם. אֶלָּא מְתַקֵּן מִבַּחוּץ וּמַכְנִיס לִפְנִים. רִבִּי אוֹמֵר. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בְּאַבְנֵי בֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְדִבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בְּאַבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. וְאֵין כָּל דָּבָר יָכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ. אֲפִילוּ נָתוּן עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן אוֹ לְתוֹךְ טַס שֶׁלַּמַּתֶּכֶת מִיּד הָיָה בוֹקֵעֵ וְיוֹרֵד. מַה הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ לְהַעֲמִידוֹ. הָיוּ כוֹרְכִין אוֹתוֹ מוּכִּין שֶׁלַּצֶּמֶר וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ טַנִּי שֶׁלָּאֵבֶר מָלֵא סוּבִּין שֶׁלַּשְּׂעוֹרִין. הָדָא הִיא דִכְתִיב הַמַּבְלִיג שׁוֹד עַל עָז.
וְנוֹפֶת צוּפִים. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. דְּבַשׁ הַבָּא בִצְפִיָיה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. סוֹלֶת צָפָה עַל גַּבֵּי נָפָה לוּשָׁה בִדְבַשׁ וְחֶמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן יָפֶה סִיפְסוּף שֶׁאָכַלְנוּ בְּנַעֲרוֹתֵינוּ מִפֶּנְקְרִסִין שֶׁאָכַלְנוּ בְּזִקְנוֹתֵינוּ. דִּבְיוֹמוֹי אִישְׁתַּנֵּי עָלְמָא. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. בָּרִאשׁוֹנָה סְאָה אַרְבֵּלִית הָיְתָה מוֹצִיאָה סְאָה סוֹלֶת סְאָה קֶמַח סְאָה קֵיבָר סְאָה מוּרְסָן סְאָה סוּבִּין. וּכְדּוֹן אֲפִילוּ חָדָא עַל חָדָא לָא קַיְימָא.
וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַנְשֵׁי אֲמָנָה תוֹרָה. כְּהָדָא חַד רְבִי הֲוָה קְרֵי לֵיהּ לְאַחֲוָה בְּצוֹר וַהֲווֹן צְוָוחִין בִּפְרַגְמַטַּיָּא וָהֲוָה אֲמַר. לֵית אֲנָא מְבַטְּלָה עֹנָתִי. אִין חֲמֵי לְמֵיתֵי. מֵיתֵי הוּא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.