46

מדוע, אפוא, דורשים ממנו שהוא יביא את עצמו לידי "אל תשמח", ולא יחוש בכך ענין של נפול אויבך? הן הוא בכל זאת ביטל ענין לא־אמיתי, וזה צריך להביאו לידי שמחה.

על כך ממשיך שמואל הקטן ואומר "פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו": ייתכן, שחבירו לא כיוון להלכה, לא מפני פגם בשכלו וכדומה, אלא כעונש, מפני "אפו" של ה', הוא לא זכה לכוון להלכה. לכן אסור לשמוח "בנפול אויבך" – מכך שנגרם באמצעותו עונש מאת הקב"ה על זולתו. יש לשמוח רק על כך שנתבררה ההלכה לאמיתתה.

ואדרבה: אם הוא ישמח "בנפול אויבך", הרי ייתכן⁷⁰, שבכך יגרום ל"והשיב מעליו אפו" – הקב"ה יסיר את "אפו" מן החבר – אליו⁷¹.

על־ידי התבוננות והתעמקות בכך, הוא יגיע לידי כך, שלא רק לא ישמח "בנפול אויבך", אלא להיפך: יקויים אצלו ההיפך, ש"אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה..."⁷², ואף יותר מכך, כמאמר חז"ל⁷³ לגבי בית הלל ובית שמאי: חבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר⁷⁴ האמת והשלום אהבו.