376

זה היה מתאים גם לפירושו של רש"י על הגמרא, שב"לבנות לה בית" הכוונה היא לענין של "חנופה", כי גם "חנופה" היא שקר³⁵, כפי שמפרש רש"י³⁶ על המילה "חנופה" – "שמראין עצמם חסידים".

ההסבר לכך הוא³⁷: אם נאמר שבמילה "לה" ללא מפיק בה"א רומזת התורה למציאות "רפה", לחנופה ולשקר שאין להם תשועה, מתעוררת השאלה: מדוע הדגש הוא רק לגבי חנופה, ולא לגבי גסות הרוח, אשר ירדה לבבל, ואדרבה, יותר מאשר השקר, באופן "רפה" – אישתרבובי להתם"³⁸ – כאמור לעיל?

מכך שהמילה "לה" נאמרת בלשון יחיד, שמדובר כאן רק על דבר אחד, חנופה, מובן, א) שאין הכוונה לענין זה, של "אין לו תשועה". ב) כוונת הפסוק היא לירידת החנופה לבבל באופן קבוע, שלא כגסות הרוח, אשר "אישתרבובי להתם".

ו. ההסבר לסדר שבו מביא רש"י את הפסוקים

לפי כל האמור לעיל מובן גם מדוע מקדים רש"י את הפסוק ממגילת רות לפני הפסוק מספר זכריה:

בפסוק "ויאמר לה בועז" אשר במגילת רות, הדרש עצמו הוא ההיפך מן הפשט: לפי הדרש הכוונה של "ויאמר לה" היא "ויאמר לא", כדלעיל. ולכן שולל רש"י דרש זה תחילה, כי הוא רחוק יותר מן הפשט מאשר הדרש על הפסוק "לבנות לה בית", אשר מתאים לדרך הפשט, שהרי המילה "לה" רומזת למציאות רפה – "אישתרבובי להתם" או "אין לה תשועה", אלא שקשה להסביר כך מפני שהפסוק מדבר בלשון יחיד, כדלעיל.

ז. משמעות הדברים בפנימיות התורה

מיינה של תורה בפירוש רש"י זה:

כל שלושת המקומות שבהם כתובה המילה "לה" ללא מפיק בה"א קשורים למציאות של אי־קדושה: בפרשתנו מדובר על עיר שהיתה שייכת לאמורי. בפסוק "ויאמר לה בועז" מדובר אודות רות המואביה. ובפסוק "לבנות לה בית" מדובר על גסות הרוח והחנופה, שקר, של בבל.

ולכן כתובה המילה "לה" ללא מפיק בה"א, כדי לרמוז, שמציאות של היפך הקדושה היא מציאות "רפה": רק קדושה היא מציאות אמיתית ונצחית,