367

"ורבותינו דרשו" – לימוד בדרך ההלכה³⁵.

גם בעניננו, ההסבר לכל האמור לעיל מובן מפירוש רש"י בפרשתנו:

כאשר מדבר רש"י על ענין טבילת כלים, על המילים "אך במי נדה יתחטא", הוא אומר: "לפי פשוטו חטוי זה לטהרו מטומאת מת, א"ל צריכין הכלים גיעול לטהרם^* מן האיסור וחיטוי לטהרן מן הטומאה. ורבותינו דרשו³⁶ מכאן שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה...".

מפירוש רש"י מובן, שלשיטתו קשור ענין טבילת כלים לאיסור ("להכשירן מן האיסור")³⁷.

אך קשה לפי ההלכה⁷, גם כלים חדשים חייבים בטבילה, למרות שלא נבלע בם איסור כמוסבר בגמרא³⁶: "דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפילו הכי בעי טבילה" (=שהרי ישנים אשר ליבנם דומים לחדשים, ואפילו כך חייבים בטבילה). יותר מכך: רש"י מפרש את המילים שבסוף הפסוק "וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים" כך: "וכל אשר לא יבוא באש – כל דבר שאין תשמישו על־ידי האור .. ולא בלעו איסור"; "תעבירו במים – מטבילו ודיו...". ואם כך, כיצד אפשר לומר על כלים ש"לא בלעו איסור", שיש לטבלם כדי "להכשירן מן האיסור"?

ה. ההבדל בין הגעלה לטבילה

הדברים יובנו על־ידי תשומת לב לדיוק בלשון רש"י: לגבי הגעלה אומר רש"י, שהיא כדי "לטהרם מן האיסור" (וכן "לפי פשוטו" ה"חיטוי" הוא כדי "לטהרן מן הטומאה"), ואילו לגבי טבילה הוא אומר "להכשירן מן האיסור".

בשינוי לשון זה³⁸ בין ההגעלה לטבילה, מסביר רש"י את ההבדל ביניהם:

המושג "טהרה" מתאים להיאמר רק לגבי דבר שיש בו טומאה^* או איסור, ולכן נאמר לגבי ההגעלה, המבטלת את מציאות האיסור הבלוע בכלי, שהיא "לטהרם מן האיסור".

המושג "להכשירן" הוא מלשון הכנה