368
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
(כגון "הכשר מצוה"): הכלי נעשה מוכן ומוכשר לשימוש. כלומר, הטבילה איננה כדי לבטל את מציאות האיסור שבכלי – דבר זה כבר נעשה על־ידי ההגעלה, או שלא היה מלכתחילה איסור – אלא להכין את הכלי לשימוש על־ידי ישראל, שימוש המושלל מאפשרות של איסור: כאשר הכלי הוא ברשות הנכרי, הרי גם כאשר הוא לא השתמש בו לדבר איסור במעשה, בכל זאת, קיימת האפשרות למעשה כזה39. לכן, כאשר עובר הכלי לרשות יהודי, לשימוש שאין בו אפילו "אפשרות" של ניצולו לדבר איסור*, צריך הכלי להיטבל כדי "להכשירן מן האיסור"40.
[דוגמא לכך בעניננו קיימת בציווי על נשי מדין, ש"וכל אשה יודעת איש... הרגו". הכוונה איננה רק לאלה שכך היה אצלן במעשה, אלא כפירוש רש"י, גם מי ש"ראויה להבעל אף־על־פי שלא נבעלה"].
לפיכך צריכים גם כלים חדשים, או כלים אשר "תשמישן בצונן", להיטבל, למרות ש"לא בלעו איסור", כי בעצם העובדה שהם נמצאו ברשות נכרי, הם נעשו "ראויים" לאיסור42.
ו. התשובות לתמיהות שלעיל
לפי כל האמור לעיל, נענות שלוש התמיהות הנ"ל: (א) מדוע שואל הרמב"ן רק על גיעולי נכרים, ולא על טבילת כלים? (ב) מדוע אין לטבול כלים שנמכרים לגוי בחמץ? (ג) כיצד יכלו ישראל להשתמש, מיד לאחר מ"ת, בכלי־החלב שלהם ללא טבילה? –
א) הרמב"ן מצטט את "לשון רש"י"
הערות
- 39. להעיר מדין ד"כל שהוא מקבל טומאה כו' אין מסככין בו" (סוכה יא, א). וכמה כיו"ב.
- *. להעיר ממרז"ל: אטו ברשיעי עסקינן (יומא ו, א).
- 40. ויש להמתיק עפ"ז סברת הצפע"נ (הל' מאכא"ס שם ה"ג) דרק אם העכו"ם עשה זה עבורו לסעודה אז חייב טבילה מן הדין אבל אם עשאן לסחורה י"ל דאין עליהם שם כלי סעודה כלל כו'. אבל עיין המשך דבריו שם. אבני נזר חיו"ד סק"ו (ושם, דכלי סעודה "היינו שישתמש בה ישראל בצורכי סעודה").
- 42. וראה ריטב"א לע"ז שם: "כלי סעודה כו' פי' ומשום דסופן להשתמש באיסור ויצאו לקדושה הצריכה הכתוב טבילה אף בחדשים כו'". ולהעיר, דמלשונו משמע שהטומאה היא לא משום שהכלי נמצא ברשות העכו"ם, כ"א מצד זה שראוי לבליעת איסור (ועד שבסופו ודאי שיבלע איסור), ולכן היא רק בכלי סעודה. וכן מוכח במאירי לע"ז שם, דהטבילה היא "על שיוצאין מטומאת גיעול לקדושת מאכלות". ועיי"ש, שלכן טבילה צ"ל "אחר שהוכשרו שאם אתה מטבילן עד שלא הוכשרו האיך הם נכנסים לקדושה ועדין אינם ראויין לה ונמצאת הכלי טובל ושרץ בידו". וי"ל דמפרשים כן גם דעת הירושלמי. וראה רשב"א (בתורת הבית בית ד' ריש שער ד') שלמד דין הנ"ל (שטבילה צ"ל לאחרי הכשרו) ממש ש"מפרש בירושלמי שצריך להטביל לפי שיצאו כו'" (ועד"ז מוכח בריטב"א שם לפנ"ז ד"ה תנא וכולן). ודלא כבט"ז יו"ד ר"ס קכא. וראה תוד"ה מגעילן ע"ז שם. ועפ"ז אין פלוגתא בין הירוש' והבבלי (ראה בנוגע לחתיכות כסף לעשות מהן כלים האם צריכין טבילה (כפי' הפנ"מ שם. משא"כ הרידב"ז שם. שו"ת חת"ס יו"ד סקי"ד): והבבלי (ע"ז שם) ד"כלי סעודה אמורין בפרשה", שלכן "זוזא דסרבלא" אי"צ טבילה, ה"ה לחתיכות כסף (וכפסק הרמ"א יו"ד סק"כ ס"י)). ו"כלי סעודה" דוקא – אינו גזה"כ כ"א מפני שראויין לבליעת איסור.
- 41. פרשתנו לא, יז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.