366
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אכן, אין זה קושי, מפני שניתן לומר, שביוצאם ממצרים, וביודעם ש"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה"27, נזהרו ישראל באיסורי בשר בחלב28, והיו להם כלים נפרדים למאכלי חלב, שלא נאסרו על־ידי מאכלי בשר.
בנוסף לכך: ישנם כלים מסויימים המתאימים, עקב צורתם, למאכלי חלב בלבד.
אך לא מובן: אמנם, לא היה צורך להגעיל את הכלים, מפני שלא נבלע בהם איסור, אך בזמן מתן־תורה, חל על ישראל הענין של "קדושת ישראל"29, כלשון ה"ירושלמי" שצוטט לעיל, ומסיבה זו היה עליהם לטבול את כליהם30, שלא נכללו לפני־כן בקדושת ישראל31. והקושי עומד בעינו: כיצד יכלו ישראל להשתמש בכלי־החלב שלהם ללא טבילה32.
ד. דברי רש"י בענין טבילת כלים, והשאלה עליהם
כאמור פעמים רבות, אפשר ללמוד מפירוש רש"י על התורה, גם "ענינים מופלאים"33 בהלכה: אמנם, רש"י מפרש את "פשוטו של מקרא", ומכך מובן, שאין לפסוק הלכה לפי עניני ההלכה המובאים בפירושו בדרך הפשט34, אך בכל זאת, יש מקומות שבהם מצטט רש"י דברים בשם "רבותינו דרשו" וכדומה. מכך מובן, שאמנם, זהו דרש הקשור ל"פשוטו של מקרא", ולכן מצטט זאת רש"י בפירושו, אך יחד עם זה הדברים מבוססים על אופן הלימוד של
הערות
- 27. שמות ג, יב. וראה ר"ן סוף פסחים בשם "הגדה".
- 28. ראה (בנוגע לאברהם) מדרז"ל עה"פ וירא יח, ח. וראה (לענין מאכלות אסורות בכלל) פרש"י תולדות כז, ג (מב"ר פס"ה, יג). חולין צא, א. ועוד, אלא שאעפ"כ לא יכלו לאכול משחיטתם דלפני מ"ת, מכיון שאז לא היו ברי זביחא. אבל להעיר, דבס' גאולת ישראל שם משמע, שהכלים נאסרו מ"בשר נחירה ובהמה טמאה".
- 29. ראה כריתות ט, א.
- 30. גם להדיעות דטבילת כלים היא רק מדרבנן, הרי קיים אאע"ה גם מצות דרבנן (ראה פרש"י תולדות כו, ה), שמזה מובן גם בנוגע לנדו"ד (כמש"נ (וירא יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו גו'") ובפרט שלרוב הדיעות טבילת כלים היא מה"ת (הדיעות בזה – ראה שד"ח כללים מערכת טי"ת כלל ב'. וראה שם, דדעת רוב הפוסקים דהיא מה"ת. וכן פסק אדה"ז בשו"ע או"ח סי' קנט סכ"א. סי' שכג ס"ח. וראה הדיעות בפרטיות בס' טבילת כלים הנ"ל במבוא אות ג').
- 31. אבל להעיר מס' חדרי דיעה (מובא בדרכי תשובה יו"ד שם סק"ד) שהניח בצ"ע אם כלים של גר המתגייר צריכין טבילה.
- 32. ואין לומר שטבלו הכלים שלהם – כי: א) לא אשתמיט בשום מקום לומר שעשו זה. ב) פלוגתא (ראה שו"ע (ושו"ע אדה"ז) או"ח סשכ"ג ס"ז (ח')) אם מותר להטביל כלים חדשים בשבת. ובשו"ע אדה"ז שם: ואם א"א כו' לא יטביל כו'. – והרי קיים א"א (ובמילא גם כו"כ מיו"ח) גם מצות דרבנן. גם דוחק לומר שהשתמשו בכלים שאי"צ טבילה (כלי חרש וכיו"ב) – דא"כ הי' צ"ל נרמז זה (או כיו"ב) בהמנהג דאכילת מאכלי חלב.
- 33. ל' השל"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).
- 34. וגם בפירושו על הש"ס – ידוע דרש"י פרשן ולא פסקן (יד מלאכי כללי רש"י אות ב'. שד"ח (כרך ט') כללי הפוסקים סי' ח אות ט').
רש"י על בראשית כ״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
שא נא. לְשׁוֹן הַשְׁחָזָה, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ (ביצה כ"ח), חַדֵּד סַכִּינְךָ וּשְׁחֹט יָפֶה, שֶׁלֹּא תַאֲכִילֵנִי נְבֵלָה (בראשית רבה):
תליך. חַרְבְּךָ שֶׁדֶּרֶךְ לִתְלוֹתָהּ:
וצודה לי. מִן הַהֶפְקֵר וְלֹא מִן הַגֶּזֶל:
שא נא — The word שא means sharpen, similar to what שא read in the Mishna (Beitzah 28a) “One may not sharpen the knife in the usual manner but one may sharpen it by passing it (משיאין) over another”. Isaac said to Esau, “Sharpen your knife and slaughter an animal according to the regulations so that you may not give me to eat נבלה” (i.e. the flesh of animal that is not killed according to the ritual rules) (Genesis Rabbah 65:13).
תליך means thy sword which is usually hung (at the side).
צודה לי AND HUNT FOR ME [SOME VENISON] of animals that are ownerless, but not of such as are acquired by theft (literally, by robbery).
בראשית רבה ס״ה:י״ג - הטקסט מספריא
וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ (בראשית כז, ג), שְׁחוֹז מָאנֵי זֵינָךְ, שֶׁלֹא תַאֲכִילֵנִי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, סַב מָאנֵי זֵינָךְ שֶׁלֹא תַאֲכִילֵנִי גְּזֵלוֹת וַחֲמָסִים. (בראשית כז, ג): תֶּלְיְךָ, אָמַר לוֹ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת תְּלוּיוֹת לְמַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְמִתְבָּרְכָא הוּא מִתְבָּרֵךְ. דָּבָר אַחֵר, שָׂא נָא כֵלֶיךָ, זוֹ בָּבָל (דניאל א, ב): וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו, תֶּלְיְךָ, זוֹ מָדַי (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ. קַשְׁתֶּךָ, זוֹ יָוָן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, יג): כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת. וְצֵא הַשָּׂדֶה, זוֹ אֱדוֹם (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר, שְׁלשָׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בּוֹ בָּעֵץ שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן, טוֹב לְמַאֲכָל, וְיָפֶה לָעֵינַיִם, וּמוֹסִיף חָכְמָה. וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, מִכָּאן שֶׁהוּא טוֹב לְמַאֲכָל. (בראשית ג, ו): וְכִי תַּאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, מִכָּאן שֶׁהוּא יָפֶה לָעֵינַיִם. (בראשית ג, ו): לְהַשְׂכִּיל, מִכָּאן שֶׁהוּא מוֹסִיף חָכְמָה. הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים פט, א): מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן, וְכֵן יִצְחָק אָמַר וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, אָמַר לוֹ בַּתְּחִלָּה הָיִיתִי נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה, וְעַכְשָׁיו אֵינִי נֶהֱנָה אֶלָּא מִן הַטַּעַם. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (קהלת ה, י): בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, מִכָּאן לְסוּמִין שֶׁאֵינָם שְׂבֵעִים, לֹא דָמֵי הַהוּא דְּחָמֵי סוּלְגִיתָא פַּנְיָא וְכָפֵן, לְהַהוּא דְּחָמֵי סוּלְגִיתָא מַלְיָא וְשָׂבַע. (בראשית כז, ה): וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא, אִם מָצָא הֲרֵי מוּטָב וְאִם לָאו לְהָבִיא מִן הַגְּזֵלוֹת וּמִן הַחֲמָסִין.
רש"י על בראשית כ״ו:ה׳ - הטקסט מספריא
שמע אברהם בקולי. כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ:
וישמר משמרתי. גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה עַל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת וּשְׁבוּת לַשַּׁבָּת (יבמות כ"א):
מצותי. דְּבָרִים שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִן הֵם לְהִצְטַוּוֹת, כְּגוֹן גֶּזֶל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים:
חקותי. דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרָע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר, אֶלָּא גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְחֻקּוֹתָיו עַל עֲבָדָיו:
ותורתי. לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (בראשית רבה):
שמע אברהם בקלי ABRAHAM HEARKENED TO MY VOICE when I put him to the test.
וישמר משמרתי AND KEPT MY CHARGE — This refers to precautionary measures which are intended to make us avoid the infringement of Biblical prohibitions: such are the Rabbinical inhibition of marriage between relatives in the second degree and the Rabbinical regulations regarding not doing certain acts on the Sabbath (cf. Yevamot 21a).
מצותי MY COMMANDMENTS — those matters which, had they not been written in the Torah, we would nevertheless hold that they are fitting matters to be the subject of a commandment, such as robbery and murder (cf. Yoma 67b).
חקותי MY ORDINANCES — matters which our evil inclination and the heathen nations argue against the necessity of prohibiting, such as the eating of swine’s flesh and the wearing of garments made of a mixture of wool and linen — things for which there are no apparent reasons but which are the King’s decrees and enactments imposed on His subjects (Yoma 67b).
ותורתי AND MY LAWS — The plural serves to include with the written Law also the Oral Law which prescribes commands that are an ancient institution given by God to Moses from Sinai (cf. Genesis Rabbah 64:4).
הטקסט של שולחן ערוך אורח חיים קנט כא אינו זמין בספריא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.