361
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מוצאים שישראל עברו עבירות כאלו, יותר מכך: על שלומית בת דברי אומר רש"י25 "שבחן של ישראל... לומר שהיא לבדה היתה זונה" – ומכך מובן גם לגבי האנשים, וכיצד ייתכן, אפוא, שכל־כך הרבה יהודים נכשלו בכך, עד אשר "ויהי המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף"26?
וכן: מהי הכוונה באמירת עצה זו בחשאיות – "בואו"?
לפיכך אומר רש"י "כדאיתא בחלק", ששם מפורש כיצד רימו את ישראל באמצעות "צרצורי של יין" עד שהם נכשלו בזנות ובעבודה זרה. ומובן, שאילו ידעו ישראל את עצת בלעם, הם היו נזהרים מכך. לכן הוא אמר זאת בסוד – "בואו", כדי שתחבולה ערמומית זו לא תיוודע לישראל27.
ו. הכוונה בציון המקור "בספרי"
אך עדיין לא הכל "חלק": מסופר שם בגמרא כיצד בצעו את עצת בלעם – "עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק אומרת לו הזקינה...". ושוב אפשר לשאול: כיצד התנהגו ישראל באופן של "אוכלין... ושמחין ויוצאין לטייל בשוק" בין האהלים של נשי ובנות מדין? ובמיוחד כאשר היה זה לאחר הניסים הגדולים שראו ישראל זה עתה ב"אשד הנחלים"28 ובמלחמת עוג, ש"עקר טורא"29 וכו', והתוצאה היתה צריכה להיות הפוכה – התנהגות טובה ביותר של ישראל.
לכן מפנה רש"י גם למקור "בספרי", ומתכוין ל"ספרי" הקשור לענין שמדובר עליו ב"חלק": בספרי בפרשת בלק נאמר, ש"משנתמלאו ישראל מן הבזה (של מלחמת סיחון ועוג) התחילו מבזים את הבזה מקרעים כסות ומשליכים ומקרעים בהמה ומשליכים לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב...". כלומר, הבזה הרבה של המלחמה גרמה לישראל למצב של "וישמן ישורון", והתוצאה היא – "ויבעט", הדבר גרם בסופו של דבר להתנהגות לא נאותה ולכשלון החטא30.
ז. מ"יינה של תורה"
מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:
במלחמת מדין אמר הקדוש־ברוך־הוא31 "נקום נקמת בני ישראל מאת
הערות
- 25. אמור כד, יא. וראה פרש"י שמות ב, יא.
- 26. ס"פ בלק.
- 27. להעיר מרשב"ם בלק כד, יד. ועפ"ז י"ל בפשטות שגם בפ' בלק כוונת רש"י ב"כדאיתא בחלק" לתרץ איך נכשלו ישראל בזנות. וראה שפ"ח בלק כה, א.
- 28. חקת כא, טו.
- 29. שהובא בפרש"י ס"פ חקת.
- 30. ומה שלא הביא רש"י הספרי גם בפ' בלק (כד, יד. כה, א) לתרץ קושיא הנ"ל, י"ל כיון שגם במלחמת מדין נאמר "ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח גו'" (פרשתנו לא, יא. ראה פרש"י שם יג) ולכן דוקא כאן הזכיר להם משה שלא ינהגו בזה כמו במלחמת סיחון ועוג שזה גרם שיכשלו כו'.
- 31. פרשתנו לא, ב.
רש"י על שמות ב׳:י״א - הטקסט מספריא
ויגדל משה. וַהֲלֹא כְּבָר כָּתַב וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי, הָרִאשׁוֹן לְקוֹמָה וְהַשֵּׁנִי לִגְדֻלָּה, שֶׁמִּנָּהוּ פַּרְעֹה עַל בֵּיתוֹ (ילקוט שמעוני):
וירא בסבלתם. נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם (שמות רבה א'):
איש מצרי. נוֹגֵשׂ הָיָה מְמֻנֶּה עַל שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מַעֲמִידָם מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר לִמְלַאכְתָּם (שם):
מכה איש עברי. מַלְקֵהוּ וְרוֹדֵהוּ. וּבַעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי הָיָה וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ, וּבַלַּיְלָה הֶעֱמִידוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ, וְהוּא חָזַר וְנִכְנַס לַבַּיִת וּבָא עַל אִשְׁתּוֹ, כִּסְבוּרָה שֶׁהוּא בַעְלָהּ, וְחָזַר הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, הָיָה מַכֵּהוּ וְרוֹדֵהוּ כָּל הַיּוֹם (שם):
ויגדל משה AND MOSES WAS GROWN — But has it not already been written, (Exodus 2:10) “And the child grew”? Rabbi Judah the son of Eloai said: the first time it refers to growth in stature, the second time to greatness, — that Pharaoh appointed him to have charge over his palace (Tanchuma Yashan 2.2:17; cf. also Yalkut Shimoni on Torah 166:11).
וירא בסבלתם AND HE SAW THEIR BURDENS — he set his eyes and mind to share in their distress. (Exodus Rabbah 1:27)
איש מצרי AN EGYPTIAN MAN — This was one of the taskmasters appointed over the Israelite officers and he used to rouse them from their beds at cock-crow that they might proceed to their work (Exodus Rabbah 1:28 and Leviticus Rabbah 32:4).
מכה איש עברי SMITING A HEBREW MAN — beating and flogging him. The latter was the husband of Shelomith, the daughter of Dibri (see Leviticus 24:11), and the Egyptian taskmaster had set his fancy upon her. During the night he compelled him (her husband) to rise and made him leave the house. He, however, returned, entered the house and forced his attentions upon the woman, she believing it was her husband. The man returned and became aware of what had happened, and when the Egyptian perceived that he was aware of it he beat him and flogged him the whole day long (Exodus Rabbah 1:28).
שפתי חכמים, במדבר כ״ה:א׳ - הטקסט מספריא
כך שמה. כלומר אף על פי שיש מדרשים למה נקרא שטים ע"ש שעשו שם מעשה שטות. אין זה ממדרשים הקרובים לפשוטו של מקרא, לכך פירש כך שמו. נראה דיוקו של רש"י מדכתיב בשיטים בפתח תחת הבי"ת, משמע ששם זה ידוע משא"כ הדרש. נלי"ט:
כדאיתא בחלק. ר"ל דשם מפורש מה העצה שנתן בלעם איך שיתפתו אע"פ שהיו פרושים מן העריות, כדאיתא התם שהיתה הילדה יושבת מבפנים והזקנה מבחוץ וכו', אבל לא ר"ל כדאיתא בחלק שבלעם נתן העצה שזה מוכח בהדיא בקרא כדפי' רש"י לעיל, דכתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם:
רש"י על במדבר ל״א:י״א - הטקסט מספריא
ויקחו את כל השלל וגו'. מַגִּיד שֶׁהָיוּ כְשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַגֶּזֶּל לִשְׁלֹחַ יָד בַּבִּזָּה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר את כל השלל וגו', וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים" וְגוֹ' (שיר השירים ו׳:ו׳) — אַף אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שֶׁבָּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים:
שלל. הֵן מִטַּלְטְלִין שֶׁל מַלְבּוּשׁ וְתַכְשִׁיטִין:
בז. הוּא בִזַּת מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵינָם תַּכְשִׁיט:
מלקוח. אָדָם וּבְהֵמָה, וּבְמָקוֹם שֶׁכָּתוּב שְׁבִי אֵצֶל מַלְקוֹחַ, שְׁבִי בָאָדָם וּמַלְקוֹחַ בַּבְּהֵמָה:
ויקחו את כל השלל AND THEY TOOK ALL THE SPOIL…[AND THEY BROUGHT IT TO MOSES] — This tells us that they were pious and righteous men and were not suspected of robbery by stretching out their hand against the spoil without permission, for it is said, “they took all the spoil … [and brought it to Moses]” (Sifrei Bamidbar 157:5). About them it is expressed in the traditional literature (Songs 6:6): “They teeth are like a flock of ewes … [whereof all are perfect]’ — i.e., even thy soldiers are all righteous (see Rashi Songs 4:2)
שלל are movables consisting of clothing and ornaments.
בז is booty of movables that are not ornaments.
מלקוח are men and cattle, but in any passage where שבי is written in association with מלקוח, the term שבי applies to men and מלקוח to cattle alone.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.