324
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מלמדים וכדומה – "נעשה", ומצד שני דרכו בהנהגה ללמוד ולגלות את הענינים העמוקים ביותר בנגלה שבתורה ובפנימיות התורה – עד רזין דרזין – "נשמע".
י. אצל שלוחי נשיא הדור העיקר הוא "נעשה"
כך מובן יותר הקשר שבין בעל הגאולה ושמו יוסף־יצחק לבין פינחס, וכן נלמדת הוראה לכל יהודי בעבודתו בפועל:
משלוחיו דרש הרבי ודורש גם עתה דרך של "חטוף ואכול חטוף ואישתי"59, מעל לחישובים. כלומר: קודם כל צריך להיות הענין של "נעשה" "יצחק" בגימטריא "פינחס".
צריך לצאת החוצה ולהשפיע על יהודים לקיים תורה ומצוות. אך מי שעדיין אינו ממש מוכן לכך, הענין של "נשמע" בעניני התורה והמצוות שעליו להשפיע על יהודי זולתו עדיין חסר אצלו, בכל זאת צריך לקיים את ה"נעשה", ההתבטלות וההתמסרות ליהודי נוסף, כפי שהיה אצל פינחס, אשר מסר נפשו כדי להביא לידי "השיב את חמתי מעל בני ישראל". ובעצם השפעתו על היהודי השני, צריך להיות הדגש העיקרי על מעשה בפועל, כי המעשה הוא העיקר60, וכך הוא "פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקים דהרהור לאו כדבור דמי ואם קרא קריאת שמע במחשבתו ובלבו לבד בכל כח כוונתו לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרוא... ואם הוציא בשפתיו ולא כיוון לבו יצא ידי חובתו"61.
ובמיוחד כאשר נמצאים בסוף תקופת הגלות, בסיום עקבתא דמשיחא, ואין פנאי לחכות עד שיושלם אצלו הענין של "נשמע", כי הנה־הנה משיח בא, וצריך לנצל כל רגע לעבודה במסירות נפש, של "נעשה".
ויותר מכך: כיוון שעושים זאת בשליחותו של נשיא הדור, יש בעבודה במילא הענין של "נשמע", בבחינת "יוסף", כפי שפינחס אמר "מקובלני ממך", כאמור. וכאשר הוא משפיע על יהודי אחר בענין של "נעשה", יש גם ליהודי זה ענין של "נשמע".
זה נרמז גם בשם יצחק שהוא ד' – ד' פעמים שם ב"ן – ש"ד" הוא המספר "ארבע", כל הארבעה, כולל ה"ג" שלפניו62, ולא רק ה"רביעי" בלבד.
ועל־ידי עבודה זו זוכים לגילוי פינחס הוא אליהו63 מבשר הגאולה64,
הערות
- 59. עירובין נד, א. וראה מכתב כ"ק אדמו"ר (מהרש"ב) נ"ע (נדפס בקונטרס ומעין מבוא ע' 22. אג"ק שלו ח"א ע' רסו).
- 60. אבות פ"א מי"ז.
- 61. תניא רפל"ח.
- 62. וע"ד הענין דספה"ע שהמנין הוא לא מספר סידורי, יום שני יום שלישי, אלא מספר הכולל, שני ימים שלשה ימים. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 257. ועוד.
- 63. נסמן בלקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 174 הערה 59.
- 64. רש"י בחוקותי כו, מב. וראה גם תיב"ע וארא ו, יח. יל"ש ריש פרשתנו. רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 295 שי"ל שהענין דפינחס מלא הוא ע"ד "ואלה תולדות" מלא דקאי על הגאולה העתידה, וראה שם בשייכות דפינחס להגאולה.
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רש"י על ויקרא כ״ו:מ״ב - הטקסט מספריא
וזכרתי את בריתי יעקוב. בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתַּב מָלֵא, וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת — יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּנָיו:
וזכרתי את בריתי יעקוב. לָמָּה נִמְנוּ אֲחוֹרַנִּית? כְּלוֹמַר, כְּדַאי הוּא יַעֲקֹב הַקָּטָן לְכָךְ, וְאִם אֵינוֹ כְדַאי, הֲרֵי יִצְחָק עִמּוֹ, וְאִם אֵינוֹ כְדַאי, הֲרֵי אַבְרָהָם עִמּוֹ שֶׁהוּא כְדַאי, וְלָמָּה לֹא נֶאֶמְרָה זְכִירָה בְיִצְחָק? אֶלָּא אֲפָרוֹ שֶׁל יִצְחָק נִרְאֶה לְפָנַי צָבוּר וּמֻנָּח עַל הַמִּזְבֵּחַ (ספרא):
וזכרתי את בריתי יעקוב THEN I WILL REMEMBER MY COVENANT WITH JACOB — In five places in Scripture it (the name יעקב) is written plene (יעקוב) and the name אליהו is written defectively in five places, to intimate that Jacob — as it were — took one letter of his (Elijah’s) name as a pledge that at some future time he should come and proclaim the good tidings of his descendants’ redemption (cf. Midrash חסירות ויתירות).
וזכרתי את בריתי יעקוב THEN I WILL REMEMBER MY COVENANT WITH JACOB [AND ALSO MY COVENANT WITH ISAAC, AND ALSO MY COVENANT WITH ABRAHAM WILL I REMEMBER] — Why are they (the patriarchs) enumerated here in a reverse order (in contrast to e. g., Exodus 32:13, where it states: 'לאברהם ליצחק ולישראל וכוזכור )? It is to say: Jacob the youngest among the patriarchs is worthy of this that, through his merits, his children should be redeemed; if he be not sufficiently worthy, behold, the merit of Isaac is with him; if that does not suffice, behold, then there is Abraham with him who is surely worthy enough! And why does Scripture not use the word “remember” in connection with Isaac’s name? Because this is unnecessary, for — says God, as it were — the ashes of Isaac (who according to My command to Abraham was to become a burnt offering) are ever visible before Me as though they were heaped up lying upon the altar (Sifra, Bechukotai, Chapter 8 6-7).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.