323
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
דלים), ובאדם עצמו זהו המעשה בפועל, כאמור.
ובעבודת האדם באופן כללי: ההכנה עד המעשה בפועל – "ג" – היא בדרגת "נשמע", והעבודה בפועל – "ד" היא דרגת "נעשה".
ט. "פינחס" – "נעשה" בלבד, "יוסף יצחק" – "נעשה ונשמע"
לפי כל האמור לעיל יובן הקשר שבין אופן מסירות הנפש של פינחס לבין אופן מסירות הנפש של הרבי כפי שמובע בשמותיהם:
פינחס לא היה נשיא הדור, לא הוא צריך היה לצוות ללכת במסירות נפש, אלא הוא היה השליח52 אשר בצע את המעשה בפועל, ואצל שליח צריך להתבטא בעיקר ה"נעשה" – "פינחס" בגימטריא "יצחק", בבחינת "ד" (ד' פעמים שם ב"ן), ולא כל כך ההכנה ל"נעשה" (הענין של "נשמע"), כי זה עלול לפעמים להפריע לביצוע המעשה בשלימות53.
וכיון שסוף מעשה במחשבה תחילה54, סוף העשיה נוגעת ל"תחילה", שלפני המחשבה, אף לפני תחילת המחשבה55, לכן השיג פינחס במסירות נפשו שמעל להגבלות התורה את הענין של "קנא לאלקיו" ו"בקנאו את קנאתי", כלומר, הוא הגיע עד דרגת "תחילה" הנעלית ממה שנקבע מצד "מחשבה תחילה", מצד דרגת התורה56.
לפינחס היתה ההכנה של "נשמע", שהוא קבל מנשיא הדור, "משה רבינו", כפי שנרמז בדבריו "מקובלני ממך"57, אך הענין של "נשמע" היה מוסתר אצלו אחר כך. בגלוי הודגש אצלו ביצוע השליחות: "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא".
אבל אצל נשיא הדור, אשר "הנשיא הוא הכל"58, צריכים להיות וישנם שני ענינים אלו בשלימותם, הן "נעשה" והן "נשמע", כפי שמודגשים בשמו "יוסף יצחק". הן ההכנה, "נשמע" – יוסף, והן קבלת ההשפעה, "נעשה" – יצחק.
וכפי ששני ענינים אלו נראו בפועל אצל בעל הגאולה והשמחה: מסירות נפש למען הפצת התורה והיהדות לכל סוגי היהודים, קטנים וגדולים: בניית מקוואות, שליחת רבנים, שוחטים, מוהלים וכדומה למקום שזקוקים להם שם, ארגון "חדרים" לתינוקות של בית רבן עבור לימוד "א־ב", שליחת
הערות
- 52. וכפשוטו דהסיפור בסנהדרין שם (הובא ברש"י ס"פ בלק) דמשה אמר לפנחס קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא – "שליח" (רש"י סנה' שם). אבל ראה יד רמ"ה שם. וחי' הר"ן שם ד"ה קריינא.
- 53. ע"ד המבואר בכ"מ (ד"ה אני ישינה תש"ט. ועוד) דכח המס"נ מאיר בעיקר בזמן הגלות, משא"כ בזמן הבית – שהעבודה פנימית דמוח ולב מעלימה.
- 54. פיוט לכה דודי.
- 55. רא תו"ח ר"פ ויגש. המשך תרס"ו ע' יט ואילך. המשך תער"ב ח"ב ע' א'קיז ואילך.
- 56. להעיר מלקו"ש חי"ט (ע' 385 ואילך) בזה שיש כח בנש"י לחדש בתורה.
- 57. לשון רש"י בלק כה, ז. ובסנהדרין שם: לא כך לימדתני.
- 58. פרש"י חוקת כא, כא.
רש"י על במדבר כ״ה:ז׳ - הטקסט מספריא
וירא פינחס. רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה — אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה מְקֻבַּלְנִי מִמְּךָ הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אָמַר לוֹ "קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא", מִיָּד ויקח רמח בידו וגו' (סנהדרין פ"ב):
וירא פנחס AND PHINEAS SAW — He saw what was being done and he was thereby reminded of the law on this subject (Sanhedrin 82a). He said to Moses, “I have received a tradition from you: he who has intercourse with an Aramean (heathen) woman, zealous people may attack him”. He replied to him: “Let him who reads the letter be the agent for executing it”; — straightway, ויקח רמח בידו HE TOOK A JAVELIN IN HIS HAND, etc. (Sanhedrin 82a).
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.