316

ו. ההסבר לניגודים שב"תמוז"

בכך יובנו יותר שני הניגודים שבשם "תמוז":

במשך כל הדורות, כאשר בתמוז הורגש רק התוכן החיצוני, הצום והפורענות שבו, היה מפורסם תמוז רק כשם של עבודה זרה. כלומר, זוהי תקופה של העלם והסתר מוחלט של האלקות (עד לשם של עבודה זרה).

אך כאשר מתקרבת הגאולה, גילתה פנימיות התורה, המגלה את הפנימיות של כל דבר, גם את המשמעות הפנימית של "תמוז"⁵⁷, שדוקא בחושך יש "יתרון האור" עוצמה חזקה של חום "שמש הוי".

ולאחר שענין זה התגלה בתורה, הוא ירד אחר־כך לעולם, והתבטא בנס של י"ב תמוז, שבו ראו בעיני בשר את הגילוי העצום של "שמש הוי'" שמעל לטבע, שהכניע את ההעלם והחושך הנמוכים ביותר, הסמיכים ביותר, והמתנגדים החמורים ביותר לתורה ולמצוות, עד שהם עצמם הסכימו לשחרור הרבי, ביודעם שזה יעודד את העוסקים בהרבצת התורה במדינה ההיא. כלומר, מי שאסרו את הרבי עקב פעילות בהרבצת התורה, הם עצמם "הסכימו" לעידוד והרחבת פעילות זו במדינה ההיא!

ז. ההוראה: שמחה גם בימי בין המצרים

אחת מן ההוראות הפשוטות ביותר שיש ללמוד מן הענין הנ"ל היא:

כאשר מתקרבים ימי בין המצרים, ויהודי מתחיל לחשוב על החושך העצום שבגלות בכלל, ובמיוחד בתקופה של עקבתא דמשיחא, הוא עלול ליפול לתוך יאוש ח"ו, בלי לדעת כיצד להתגבר על כל הקשיים.

אמנם, הוא יודע, שבאמצעות הסבל והיסורים של הגלות הוא יגיע אחר־כך ליתרון בגאולה, אך עתה הוא שרוי בכל זאת בגלות המרה והאפלה, וכיצד הוא יכול עתה להתגבר על כל הקשיים?

לכך באה ההוראה המלמדת ומעודדת, שלהיפך: דוקא בדור זה, דרא דעקבתא דמשיחא, ישנו הגילוי של פנימיות התורה, שגילתה ופרסמה את התוכן הפנימי של ימים אלו, שבהם קיימת האהבה העזה של הקדוש־ברוך־הוא לישראל. וכהכנה לימים אלו ישנו חג הגאולה י"ב־י"ג תמוז, שהראה כיצד אפשר בזמן הזה של הגלות עצמה⁵⁸ לגלות את המעלה הפנימית הזאת, כך שמתבטלים גם בחיצוניות ההעלם וההסתר.

זה מעודד ומחזק את היהודי לשים לב בימים אלו לתוכן הפנימי של הגלות, ובודאי לא להיות מושפע ממרירותה של הגלות.