314

ששניהם בפנימיות הם ענין אחד, ביטוי לחסד ה'].

יתר־על־כן: בענין ה"גבורה" מלובשת פנימיות האהבה, אשר מתגלה יותר בענין הפכי. בדומה לאב המעניש את בנו על שעשה מעשה אשר היה אסור לו לעשותו, הרי אז תקיפותו של האב היא תוצאה של האהבה העזה שלו, שבגללה כל כך נוגעת לו התנהגות בו, עד שהוא פועל נגד טבע תכונותיו. פנימיות האהבה מתבטאת בפעולות נוגדות, בתקיפות.

בכך מוסבר בספרי חסידות, שלעתיד לבוא יהפוך תשעה באב ליום־טוב, ואף ליום טוב גדול יותר מימים טובים אחרים⁴⁴.

שהרי, לכאורה: אמנם, לאחר שיבנה בית־המקדש השלישי כבר לא יהיה מקום להתאבל בתשעה באב על בית־המקדש שחרב, אך מדוע יהא זה יום־טוב – "הלא אין כאן אלא היציאה מן היגון ויהיה אם כן כאילו לא נחרב שלא יהיה ט' באב יום מר"?⁴⁵

ההסבר לכך הוא, שתוכנו הפנימי של תשעה באב עתה הוא פנימיות אהבתו של ה'. אך כל עוד גלויה מידת הגבורה וה"רוגז" של הקדוש־ברוך־הוא, בזמן הגלות, ופנימיות האהבה היא בהעלם, הרי יום תשעה באב הוא צום.

אך "לאחר שעשה הדין וכלה הרוגז"⁴⁶, כפי שיהיה לעתיד לבוא, תישאר ותתגלה רק פנימיות האהבה הקשורה ליום זה, ולפיכך יהיה זה יום של ששון ושמחה וכו'.

ה. גאולת י"ב תמוז – "טעימת" פנימיות הצום

ויש לומר, שזוהי הסיבה לכך שבמשך כל הדורות יכול היה להיות בגלוי רק ענין הצום שבתמוז, כי, כדלעיל, פנימיות האהבה, והגאולה שבחודש תמוז מתבטאת דוקא במידת ה"גבורה".

רק בדור של עקבתא דמשיחא, כאשר כבר מתחילה ה"טעימה" וה"התנוצצות" של הגאולה העתידה⁴⁷, הגיע הזמן לאפשר "לטעום" גם מענין זה – להבחין שפנימיותו של הצום, ושל ימי בין המצרים⁴⁸, היא ענין נעלה ביותר.

לפיכך קבע הקדוש־ברוך־הוא כהכנה לימי בין המצרים את הנס של י"ב־י"ג תמוז, במיוחד כאשר בגאולה זו באו