288
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וזאת מפני שמשה עשה זאת "מדעתו", ובהיותו "עניו מאד"38 לא רצה שידעו על כך, ומסיבה זו הוא39 לא רצה לענות לזמרי ש"פירש מן האשה".
אך הסבר זה איננו מתקבל29, כי
[בנוסף לכך שרש"י40 אומר (לפי ספרי40) שמשה פירש מן האשה (לא "מדעתו", אלא) מפני ש"אמרתי לו לפרוש מן האשה... ואתה פה עמוד עמדי"41, ואין זה היפך הענווה לספר שקיים את ציוויו של ה'42 – הרי]
הסיבה לפרישת משה מן האשה היא היותו נביא, כפי שמביא רש"י31 (מספרי31) שצפורה אמרה "אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן"43 – בעוד אשר לפי ההסבר שהובא לעיל, הרי משה מוכרח היה לגרשה מצד איסור גיורת לכהן44.
ה. הנישואין היו מלכתחילה בהיתר
ההסבר לכך הוא:
נאמר במשנה45 "אירס (כהן הדיוט) את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס". והגמרא לומדת זאת מן הפסוק46 "יקח אשה", שאם הפעולה של "יקח אשה", האירוסין, נעשתה בהיתר, מותר מלכתחילה להמשיך את הלקיחה ולשאת את האלמנה.
קל וחומר בעניננו, כאשר לא רק האירוסין, אלא גם הנישואין היו בהיתר47, ודאי הוא שגם לאחר שנעשתה משה כהן, היתה "בת יתרו" מותרת לו, למרות היותה גיורת.
לכאורה אפשר לשאול על כך: נישואי משה לצפורה בהיתר היו לפני מתן תורה, וכיוון שחל אז על בני ישראל דין של בני נח, ולפי זה לא היתה אז ה"לקיחה" כפי שהיא צריכה להיות לאחר מתן תורה48, הרי הכרח
הערות
- 38. בהעלותך יב, ג.
- 39. ומכ"ש שמרים ואהרן לא סיפרו שגירשה, שהרי נענשו על שדיברו עליו.
- 29.
- 40. בהעלותך שם, ח. ולהעיר מלשון רש"י שם, ד: שיפה עשה משה כו'.
- 41. ב' הדיעות – אם פירש מדעתו או ע"פ הציווי – הובאו ג"כ באדר"נ פ"ב, ג.
- 42. ועד"ז לתוס' שבת שם, שאהרן ומרים "היו סבורין שפירש ע"פ הדיבור" – דלמה יעלימו שגירש משה את צפורה ע"פ הדיבור? אבל גם אם פירש משה מדעתו קשה: למה לא השיב לזמרי שפירש מן האשה שלא יאמרו שעבר על איסור גיורת לכהן (שאי"ז היפך העניוות)?
- 31.
- 31.
- 43. וראה שבת (ועד"ז יבמות) שם: אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי כו'.
- 44. ובפרט אם פירש רק מצד הציווי "ואתה פה עמוד עמדי" – היינו, שלולי ציווי זה לא הי' פורש מן האשה.
- 45. יבמות סא, א.
- 46. אמור כא, יד.
- 47. ראה תוד"ה אטו יבמות כ, ב: נשאה קודם שנתמנה משמע דלא צריך קרא שיכול לקיימה משום דנשאה בהיתר.
- 48. ראה רמב"ם ריש הל' אישות: קודם מ"ת הי' אדם פוגע אשה בשוק כו' מכניסה לתוך ביתו כו' כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל כו' יקנה אותה תחלה כו'. וגם אלה מבנ"י שקיימו כה"ת עד שלא ניתנה וקידשו נשיהם (וראה פרש"י ויחי מח, ט. ועוד) – מ"מ, מכיון שלא נצטוו ע"ז, אין להם תוקף כמו לאחר מ"ת. וראה לקו"ש ח"ל ע' 238 ואילך.
רש"י על במדבר י״ב:ד׳ - הטקסט מספריא
פתאם. נִגְלָה עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם וְהֵם טְמֵאִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְהָיוּ צוֹעֲקִים "מַיִם מַיִם" לְהוֹדִיעָם שֶׁיָּפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁנִּגְלֵית עָלָיו שְׁכִינָה תָּדִיר וְאֵין עֵת קְבוּעָה לַדִּבּוּר (עי' ילקוט):
צאו שלשתכם. מַגִּיד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נִקְרְאוּ בְדִבּוּר אֶחָד מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לוֹמַר וְלָאֹזֶן לִשְׁמֹעַ (ספרי):
פתאם SUDDENLY — He revealed himself to them suddenly just when they were unclean as a result of marital intercourse, so that they cried; “Water, water!” (for purification). He did this to give them to understand that Moses had acted rightly in that he had separated from his wife, since the Shechinah used to reveal Itself to him at all times and there was no definite time fixed for the Divine communication (Midrash Tanchuma, Tzav 13).
צאו שלשתכם GO OUT YOU THREE [UNTO THE APPOINTED TENT] — This tells us that the names of all three of them were mentioned as one utterance, something that is impossible for a human mouth to articulate and a human ear to catch (Sifrei Bamidbar 102).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לד ‹ ברכה ‹ שיחה א ‹ 218 לקו"ש חי"ח ע' 288
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.