262
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. גם המדרשים שמביא רש"י על דברי בלעם קשורים לפשט
כבר דובר בהרחבה על כך, שלמרות שרש"י מפרש בפירושו על התורה את פשוטו של מקרא, וכאשר הוא מצטט דרשות מדברי חז"ל יש בהן הכרח לפי הפשט1 – בכל זאת רואים, שבפרשתנו, בקשר לדברי בלעם, מביא רש"י דרשות רבות מחז"ל, שלא כפי הרגיל בפירושו.
ההסבר לכך הוא: התורה, בפשוטו של מקרא, אומרת בפירוש "וישא משלו"2, ומובן, שלפי דרך הפשט אין פירושם של פסוקים אלו מוגבל רק לפי המשמעות הפשוטה של המילים3, אלא יש בהם נמשל, נמצאים בהם גם רמזים ומדרשים שאינם כתובים בפירוש במילות הפסוק.
יחד עם זאת מובן, שגם לדרשות אלו, יש הכרח לפי פשט הפסוקים, הן קשורות וחשובות לצורך הבנת הפסוק4.
בלק
לפי זה יש להבין את הקטע השני בפירוש רש"י על הפסוק5 (בדברי בלק) "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א־ל". רש"י מצטט את המילים "כעת יאמר ליעקב וגו'", ומפרש: עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חיבתן לעין כל, שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל א־ל, וזהו שנאמר6: והיו עיניך רואות את מוריך, דבר אחר יאמר ליעקב אינו לשון עתיד אלא לשון הווה, אינן צריכים למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב וישראל מה פעל הקדוש־ברוך־הוא ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים, אלא נמסר להם על פי נביאיהם מה היא גזירת המקום, או אורים ותומים מגידים להם. ואונקלוס לא תרגם כן.
ולכאורה:
א) היכן רמוזה במילות הפסוק, ומדוע חשובה לצורך הפשט, כל האריכות בפירוש רש"י, ובמיוחד בפירוש הראשון?
ב) מהו הקושי בכל אחד מן הפירושים, שבגללו נזקק רש"י לשני הפירושים?
הערות
- 1. כפירושו בפ' בראשית – ראה לקו"ש ח"ה ע' 1 ובהערות שם.
- 2. כג (ז. יח). כד (ג. טו. כ. כא. כג).
- 3. שע"ד הפשט מדבר ברמז – ראה פרש"י משפטים כא, יג. ובכללות יותר: כל דברי בלעם אלה ה"ה ענין של נבואה ובלילה (ראה רש"י פרשתנו כב, ה. כב, ח), והרי נבואה (גם לנביאי ישראל) היא בחלום וחזיון (בהעלותך יב, ו. ובפרש"י שם) ו"בחידות" (שם, ח) וא"כ מובן שע"פ דרך הפשט הכתוב אומר דרשני.
- 4. ראה פרש"י משפטים שם.
- 5. כג, כג.
- 6. ישעי' ל, כ.
רש"י על שמות כ״א:י״ג - הטקסט מספריא
ואשר לא צדה. לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן:
צדה. לְשׁוֹן אָרַב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמואל א כ"ד); וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר צָדָה לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כ"ז), שֶׁצִּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל ה"א בְּפֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ צַיִד, וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ צְדִיָּה, וּפֹעַל שֶׁלּוֹ צוֹדֶה, וְזֶה הַפֹּעַל שֶׁלּוֹ צָד. וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ – וּדְלָא כְמַן לֵהּ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק צָד צַיִד, וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ; וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחְלָקוֹת שֶׁל צָד, נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו ס"ו), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמואל א כ'), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז'), אַף כָּאן אֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא צִדֵּד לִמְצֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה; וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן אוֹרֵב הוּא:
והאלהים אנה לידו. זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהילים צ"א), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי י"ב), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב ה') – מִזְדַּמֵּן לִמְצֹא לִי עִלָּה:
והאלהים אנה לידו. וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כ"ד); וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם; וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ, זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה, וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת, נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג (מכות י'):
ושמתי לך מקום. אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה, וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכילתא):
ואשר לא צדה AND IF A MAN LIE NOT IN WAIT — i. e. if he did not lie in ambush for him (the person whom he killed), nor did he premeditate the blow (Makkot 7b).
צדה is a term denoting “lying in wait”; similarly it says, (I Samuel 24:12) “yet thou liest in wait (צדה) for my soul to take it”. It is, however, not correct to say that צדה is of the same derivation as, (Genesis 27:34) הצד ציד “he that hath hunted (הצד) venison”, for a ה has no place in the verbal forms of the term denoting “hunting beasts”. Then again, the noun form of the latter is צַיִד and that of the former צְדִיָה, whilst the participle of the verb “lying in wait” is צוֹדֶה and that of the other is צָד. I therefore say that its meaning is as the Targum gives it: “and if he did not lie in ambush for him”. Menachem ben Seruk placed it in the same section as הצד ציד (i. e. he held that the root is צד and that it has the meaning of “hunting”), but I do not agree with him. If it is to be placed in one of the sections of צד we had better place it in the same section as, (Isaiah 66:12) על צד תנשאו “ye shall be borne upon her side (צד)” and (I Samuel 20:20) “and I will shoot [three arrows] on the side thereof (צדה)”, and (Daniel 7:25) “and he shall speak towards the side of (against) the Most High”. Thus, here, the words אשד לא צדה could be taken to mean, “he did not turn aside (צִדֵּד)” to seek some side (occasion) for killing him. But there are objections even to this explanation. At any rate, even if it be connected with צד in this sense, it would still have the meaning “lying in wait”.
והאלהים אנה לידו means, BUT GOD GOT IT READY FOR HIS HAND. It has the same meaning as this root has in, (Psalms 91:10) “No evil shall be got ready (תאנה) for thee”; (Proverbs 12:21) “There shall no evil be got ready (תאנה) for the just”; (2 Kings 5:7) “he gets himself ready (מתאנה) for me”, i. e. he gets himself ready to discover some occasion against me.
והאלהים אנה לידו BUT GOD GOT IT READY FOR HIS HAND — But why should this go forth from Him (be brought about by God)? This is just what David tells us: (I Samuel 24:13) “As says the proverb of the ancient (הקדמני) “Wickedness proceededeth from the wicked”. — “The proverb of the קדמני” is the Torah, the maxim of God, Who it the “Ancient” (Whose existence preceded that) of the world. But where indeed does the Torah say, “Wickedness proceedeth from the wicked”? It says it implicitly in the verse: “But God got it ready for his hand”. For what is Scripture here speaking about? About two men, one of whom killed a person with premeditation and the other killed inadvertently, and in neither case were there witnesses to the deed who could testify about it. Consequently, the former was not put to death and the latter was not forced into banishment to a city of refuge (cf. Numbers 35:11). Now God brings them together at the same inn. He who killed with premeditation happens to sit beneath a ladder, and the other who killed inadvertently ascends the ladder and falls, when descending it, upon the man who killed with premeditation and kills him. Witnesses now being present they testify against him, so compelling him to be banished to one of the cities of refuge. The result is that he who killed inadvertently is actually banished and he who killed with premeditation actually suffers death (cf. Mekhilta and Makkot 10b).
ושמתי לך מקום AND I WILL APPOINT THEE A PLACE — in the wilderness also — WHITHER HE SHALL FLEE — Which was the place that offered him an asylum? The camp of the Levites (Mekhilta; Makkot 12b).
רש"י על במדבר כ״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
פתורה. כְּשֻׁלְחָנִי זֶה שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ מָעוֹת, כָּךְ כָּל הַמְּלָכִים מְרִיצִין לוֹ אִגְּרוֹתֵיהֶם, וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כָּךְ שֵׁם הַמָּקוֹם (שם):
ארץ בני עמו. שֶׁל בָּלָק, מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ, עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ; וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה הִשְׁרָה הַקָּבָּ"ה שְׁכִינָתוֹ עַל גּוֹי רָשָׁע? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר, אִלּו הָיוּ לָנוּ נְבִיאִים, חָזַרְנוּ לְמוּטָב, הֶעֱמִיד לָהֶם נְבִיאִים וְהֵם פָּרְצוּ גֶדֶר הָעוֹלָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ גְדוּרִים בַּעֲרָיוֹת, וְזֶה נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהַפְקִיר עַצְמָן לִזְנוּת:
לקרא לו. הַקְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ, שֶׁהָיָה פוֹסֵק לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה:
עם יצא ממצרים. וְאִם תֹּאמַר מַה מַּזִּיקְךָ?
הנה כסה את עין הארץ. סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וַהֲרָגוּם:
והוא ישב ממלי. חָסֵר כְּתִיב, קְרוֹבִים הֵם לְהַכְרִיתֵנִי כְּמוֹ (תהילים קי"ח) כִּי אֲמִילַם (תנחומא):
פתורה HE SENT TO BALAAM פתורה because he was like a money changer before whom everyone lays coins; similarly all the kings used to send him their letters, asking for his advice. However, according to the literal sense of the text, this was the name of the place (Midrash Tanchuma, Balak 4).
ארץ בני עמו THE LAND OF THE CHILDREN OF HIS PEOPLE — of Balak's people, for he came from there, and this man (Balaam) had prophesied saying to him, “You are destined to be king”. — And if you ask: Why did the Holy One blessed be He, let his Shechina rest upon so wicked a heathen, I reply that in order that the heathen peoples should have no excuse to say, “If we had prophets, we would have changed for the better”, He raised up prophets for them. Yet they (these prophets) broke down the moral fence of the world, because at first they (the heathens) were fenced in against (they refrained from) immoral living, but this man (Balaam) counselled them to freely offer themselves to prostitution (Midrash Tanchuma, Balak 1; cf. Rashi on Numbers 24:14).
לקרא לו TO CALL HIM — the call was for him, for his benefit; for he (Balak) fixed for him (agreed to pay him) a large sum.
עם יצא ממצרים [THERE IS] A PEOPLE COME OUT FROM EGYPT — and if you ask: What harm does that do you?
הנה כסה את עין הארץ BEHOLD THEY COVER THE FACE OF THE EARTH — Sihon and Og who used to protect us stood up against them, but they slew them (Midrash Tanchuma, Balak 4).
והוא ישב ממלי AND THEY ARE STATIONED OPPOSITE ME — ממלי is written deficient in the ו (the full form is ממולי, so that it may be connected with מול “to cut off”) — they are near enough to cut me off. The word is the same as in (Psalms 118:10): “that I shall cut them off (אמילם)” (Midrash Tanchuma, Balak 4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.