177

ידי ראיה מוחשית, ומסיבה זו הבחין בכלי מסויים שהאומן שיצר אותו היה "סומא בעין אחת".

ולמרות זאת, היתרון האמיתי של "אתכני" קיים דוקא "בהו" – בבני ישראל – משום שעל כלל הבריאה אי אפשר לומר שהם כינוי לקדוש־ברוך־הוא, ולהיפך, הנברא רואה את עצמו כמציאת נפרדת, כיוון שהתהוותו היא בדרך של פעולה,

אך לא כך בני ישראל שהם "חלק אלקה ממעל ממש", שאפילו כאשר הם נמצאים למטה במצב של העלם והסבר, הם מצליחים להשאר מאוחדים עם אלקות³⁴, ולכן גם אז הם, לכל הפחות, כינוי לקדוש־ברוך־הוא.

ט. הקב"ה מתפאר דוקא בעם ישראל, המגלה את כבודו

הסיבה לכך ש"ואתפאר בהו" – שהקב"ה מתפאר בעם ישראל היא מפני שבהשראת השכינה למטה, אצל עם ישראל, יש יתרון על פני היותה למעלה (ואשר על כן "עיקר שכינה בתחתונים היתה"³⁵) ובאמצעות עבודתם למטה נגרמת, כביכול, גדלות בשכינה.

גם ענין זה קיים באופן דומה גם אצל נבראים אחרים, כיוון שכל העולמות והנבראים שהקב"ה מהווה ומחייה אותם מגלים את גדולת ה', ולכן אומרים חז"ל³⁶ "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", שכל נברא מוסיף לכבודו של ה' ומגלה את מלכותו של הקב"ה, כפי שמובא בברייתא על הפסוק³⁷ "ה' ימלוך לעולם ועד".

אך למרות זאת אין זה דומה כלל לענין של "ישראל אשר בך אתפאר" – ובלשון חז"ל³⁸, שה' אומר "אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" – שהרי עם ישראל הוא מטרת הבריאה כולה, כפי שהוסבר לעיל. ודומה הדבר למלך שבונה ארמון לבתו ולחתנו. ברור, שהארמון מוסיף לכבודו של המלך, שרק מלך גדול ונשא יכול היה לבנות דירה גדולה ונפלאה כזאת, אך למרות זאת: מהו ערכם של כל הארמון הנאה והכלים הנאים שנמצאים שם, לעומת אלה (הבת והחתן) שעבורם נבנה הבית!

וכך בענינינו: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", אך מיהו המגלה את גדלותו האמיתית של הקדוש־ברוך־הוא, שהקב"ה מתפאר בו – "ואתפאר בהו" הרי זהו "עמך ישראל גוי אחד בארץ"³⁹.