161

הערות

1. 9. משכיל לדוד ובאר יצחק.
2. 10. ועכ"פ התיבות "ואתם אל תיראו" שמזה כבר נראה השינוי שאינו מקדים הנושא ("את עם הארץ"), כמו – ב"אל תמרדו".
3. 11. וקושיא זו יש להקשות גם לפי פי' הרא"ם והגו"א בפרש"י.
4. 12. וכ"ה בדפוס א' וב' דפרש"י, ובכמה כת"י רש"י. ובדפוס שני ובא' מכת"י רש"י מעתיק בפירושו גם: "(ושוב ואתם אל תיראו) את עם הארץ".
5. 13. להעיר מפרש"י וישב לט, ו.
6. 14. ראה ת"א ותיב"ע כאן.
7. 15. ראה ויצא (לא, נד): ויזבח יעקב זבח גו' לאכל לחם ופרש"י "כל דבר מאכל קרוי לחם". וראה מקץ מג, לב. יתרו יח, יב. ועוד.
8. 16. לכאורה י"ל שהוכחת רש"י לפרש ש"ואתם אל תיראו" היא תוצאה מ"אל תמרדו": בהפסוקים שלפנ"ז (יג, ל) מסופר מה שאמר כלב "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", וקשה: מה מוסיף באומרו "אל תיראו את עם הארץ" על הנאמר לפנ"ז? ולכן מפרש רש"י, שהכוונה ב"אל תמרדו" הנה שוב "אל תיראו" אותם כלל, היינו ש"ירשנו אותה" באופן שלא יצטרכו למלחמה כלל (פרש"י דברים א, ח): משא"כ לאחרי חטא המרגלים, הנה אף שסו"ס הי' "עלה נעלה", הרי כיבוש יהושע הי' ע"י מלחמה (יהושע ז, ג ואילך)*. וזהו שממשיך "כי לחמנו הם – נאכלם כלחם", שהוא דבר שנגמר כבר, כמו לחם (ברוב המקומות – שפירושו) שאי"צ לאפי', כי לא יצטרכו למלחמה וטירחא כלל (וראה משכיל לדוד בפרש"י**). אבל ביאור זה אינו מספיק. כי: א) הלשון "אל תיראו" אינו מורה שאין צריך למלחמה. וכדמוכח ממ"ש בשופטים (כ, ג): אתם קרבים היום למלחמה גו' (ואעפ"כ) אל תיראו מפניהם*** (ובדברים שם פירשו רש"י במ"ש "באו ורשו"). ב) גם בנוגע ל"לחמנו הם" קשה: כל מאכל (לא רק לחם) ישנו כמו שהוא לאחר שנגמר וראוי לאכילה [וכמו: בשר לאחרי הבישול, וכיו"ב], ומהו הדיוק "נאכלם כלחם" דוקא? וגם: בפרשה זו גופא (יג, כ ובפרש"י) נאמר "בכורי ענבים – שהענבים מתבשלין כו'". וא"כ רש"י שצריך לפרש ולבאר הול"ל מאכל וכיו"ב, ולא "לחמנו" "כלחם" – שיל"פ "לחם" דוקא. (וע"ד פירושו באמור כא, יז: לחם אלקיו – מאכל אלקיו).
9. . וגם בתחילת הכיבוש – ביריחו הוצרכו לתקוע בשופר ולהקיף ז' הקפות כו' (שם, קאפיל ו)..