162

הערות

1. 17. הב' לשונות "מגינם וחזקם" יש לפרש שזהו כנגד הב' פרטים שבפרש"י: "כשרים שבהם" – "חזקם", "איוב שהי' מגין עליהם" – "מגינם". ומה שמתחיל ב"מגינם", (וכשמפרט מפרט תחלה "כשרים שבהם") כי: א) זהו פשוט יותר בפי' תיבת "צלם" (ראה רא"ם. חזקוני וראב"ע כאן), ב) "מגינם" נוגע יותר מ"חזקם". וראה הערה הבאה.
2. 18. הכרחו של רש"י לפרש "איוב שהי' מגין עליהם"* – דלכאורה: א) מספיק אמרו "כשרים שבהם מתו", ב) סתירה מני' ובי' מתחיל "כשרים" ל' רבים, ומפרט "איוב" – יחיד – א) עפמש"נ דעד יציאתם ממצרים "לא שלם עון האמורי" (לך טו, טז ובפרש"י) משמע, ע"פ פשט, דעד אז היו כמה "כשרים" (ל' רבים). ב) "סר צלם" ולא "אין צל" וכיו"ב, וכדלעיל (יג, כ) "היש בה עץ אם אין" משמע (קצת עכ"פ) דעתה "סר צל" ומנין ידעו – ומתרץ איוב הי' – מפורסם וידעו ממיתתו.
3. 19. יג, כח ואילך.
4. 20. יד, מ ואילך.
5. . אבל מ"ש: שהכוונה לומר כלחם דידן דהיינו המן, צע"ג. דלפ"ז הו"ל לרש"י להדגיש העיקר "נאכלם כלחמנו", ולא "כלחם" סתם.
6. . וגם בכבוש א"י (לאחר חטא המרגלים) אמר (דברים ג, כב) "אל תיראום". אבל ממלחמת עוג שאמר ה' "אל תירא אותו" (חוקת כא, לד) – ל"ק, ובמכש"כ שהי' ירא. והטעם שירא – שמא תעמוד לו זכותו כו' (פרש"י שם. דברים ג, ב).
7. . ולהעיר שבפרש"י כפי שהובא ברמב"ן ליתא "איוב שהי' מגין עליהם". ובדפוס ראשון "זהו שאמר איוב כו'". ובדפוס שני "שהי' מגין עליהם בזכותו".