152

א) מהי כוונת הדרש "שסתר מעשיו של הקדוש־ברוך־הוא" – כיצד רואים במעשה המרגלים שהם סתרו את מעשה הקדוש־ברוך־הוא?

רש"י מפרש "סתר דבריו, הכחיש ועשה שונאו (של הקדוש־ברוך־הוא) בדאי". אך פירוש זה ניתן להיאמר רק לפי גירסתו¹⁰ בגמרא – "סתר דבריו", אך לא לפי גירסתנו "שסתר מעשיו של הקדוש־ברוך־הוא", שהרי על־ידי הכחשת דבר הקדוש־ברוך־הוא ו"עשה שונאו (של הקדוש־ברוך־הוא) בדאי" אין סותרים את מעשה הקדוש־ברוך־הוא.

מהרש"א¹¹ מפרש, ש"מעשיו של הקדוש־ברוך־הוא" כאן הם האותות והניסים ש"עשה הקדוש־ברוך־הוא לישראל בצאתם ממצרים", וב"סתר מעשיו" הכוונה היא ש"הסתיר וכסה אותן כאילו אינו רואה אותן". אך פירוש זה אינו חלק, כי הביטוי בגמרא הוא "סתר" – החריב, מלשון סתירת בנין, וכפי שמוכח מדברי המהרש"א עצמו, שמבאר תחילה "סתר – הסתיר", ורק לאחר מכן הוא יכול לפרש "וכסה".

ב) על "החביא דבריו של הקדוש־ברוך־הוא" אומר רש"י: "החביא דבריו, ולא אמר כמות שהן". ואין מובן: לא את דברי הקדוש־ברוך־הוא החביא נחבי בן ופסי ולא אמרם כמות שהן". אלא את אשר ראה בארץ ישראל – את טוב הארץ¹².

ג) בהמשך, על "שפיסע על מידותיו של הקדוש־ברוך־הוא" מפרש רש"י "דילג שלא אמרו כאשר הם", ואינו מפרש מה הן "מידותיו של הקדוש־ברוך־הוא" אשר הוא דילג עליהן ולא מסרם לישראל כפי שהיה צריך?

המהרש"א¹¹ מסביר, שב"החביא..." ו"פיסע..." אין הכוונה לכך שהוא לא מסר את דברי הקדוש־ברוך־הוא וכו' "כמות שהן", אלא שבו עצמו היה "החביא דבריו של הקדוש־ברוך־הוא" – אצלו הם היו חבויים. כלומר, הוא לא האמין בדברי הקדוש־ברוך־הוא "שהעיד על הארץ שהיא טובה". ו"פיסע על מדותיו של הקדוש־ברוך־הוא" – הוא עצמו "דילג" ולא האמין במדותיו של הקדוש־ברוך־הוא, ש"נותן שכר טוב למאמינים...".

לפי זה יש להבין: מהו ההבדל, שלגבי "דבריו של הקדוש־ברוך־הוא" היה "החביא" (נחבי), ולגבי "מדותיו של הקדוש־ברוך־הוא" – "פיסע" (ופסי). לכאורה, יש לשניהם, לפי פירוש המהרש"א משמעות זהה – "שלא האמין"?

ד. "לא עלתה בידינו..." – לימוד המביא אותנו לידי מעשה

תמצית ההסבר לכל זה היא:

בדבריו "ואנו לא עלתה בידינו אלא