93
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב) ואם זהו דבר ברור, כך שאהרן הבין זאת בעצמו, מדוע "חלשה אז דעתו" מלכתחילה?
ג) שאלותיו של רמב"ן15 (א) "למה נחמו בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו הכתוב ישימו קטורה באפך ובכל הקרבנות ובמנחת חביתין ובעבודת יום הכיפורים שאינה כשרה אלא בו ונכנס לפני ולפנים...". (ב) "מה טעם לחלישות הדעת הזו והלא קרבנו גדול משל נשיאים שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המילואים". אמנם, לפי פשוטו של מקרא הקריב משה בשבעת ימי המילואים, ולא אהרן16, אך בכל זאת: א) הבעלים של הקרבנות17 היו אהרן ובניו18. ב) מפורש בפסוק שבשמיני למילואים הקריב אהרן קרבנות19.
ד) יתר־על־כן20: גם לגבי הקרבנות שהביאו הנשיאים, מסתבר בפשטות, שהקרבתם על המזבח היתה על־ידי אהרן ובניו!
ג. הקשיים על לשונו של רש"י
כמו־כן יש להבין דיוקים מסויימים בלשונו של רש"י:
א) מהי משמעות הביטוי "חייך..." – לשם מה יש צורך בשבועה?
ב) מדוע אומר רש"י גם "ומטיב את הנרות", בעוד אשר בפסוקים אלו מדובר רק על הדלקת הנרות ולא על הטבתם21?
ג) מדוע הוא משתמש בביטוי "שאתה מדליק ומטיב" בלשון הווה, בעוד שהדברים אמורים לאחר ש="ראה אהרן חנוכת הנשיאים", בי"ב ניסן, והיה צריך לומר "שהדלקת והטבת" – על חנוכת המנורה – ההדלקה בפעם הראשונה?
ד. הניחום הוא שאף לו יש חלק בחנוכת המשכן
ההסבר לכך הוא:
במענה: "שלך גדולה משלהם שאתה
הערות
- 15. עה"פ כאן.
- 16. כפשטות הכתובים בהציווי בפ' תצוה (כט, א ואילך), וכן בקיום הציווי בפ' צו (ח, א ואילך), ובפרש"י פקודי מ, כט: אף ביום השמיני למילואים כו' שמש משה והקריב כו'. וכמפורש גם ברמב"ן שם, כז.
- 17. כן צ"ל בכוונת הרמב"ן כאן.
- 18. פרש"י תצוה שם כב, כד. רמב"ן שם כו. ועוד.
- 19. שמיני ט, ב ואילך.
- 20. קושיית האוה"ח כאן.
- 21. גם צלה"ב: מדוע קאי רש"י על התיבה "בהעלותך" ולא על התחלת פרשת המנורה "דבר אל אהרן גו'"?
רמב"ן על שמות מ׳:כ״ז - הטקסט מספריא
וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים מֹשֶׁה הִקְטִיר עָלָיו כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים. וְאע"פ שֶׁלֹּא אָמַר בַּצַּוָּאָה (שמות מ':ה') וְהִקְטִיר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים, הֵבִין זֶה מִשְּׁאָר הָעֲבוֹדוֹת כֻּלָּן, שֶׁהֲרֵי צִוָּה אוֹתוֹ בְּכָאן (שמות מ':ד') שֶׁיְּסַדֵּר הַלֶּחֶם וְיַעֲלֶה הַנֵּרוֹת. וְכֵן "וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה" (שמות מ':כ"ט), מֹשֶׁה הוּא הַמַּעֲלֶה, שֶׁכֵּן נִצְטַוָּה (שמות כ"ט:ל"ח) "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ", שֶׁיַּתְחִיל הוּא לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּעָבְדוֹ בִּימֵי הַמִּלּוּאִים, כִּי הַצַּוָּאוֹת כֻּלָּן שָׁם (מפסוק א ואילך) עַל עֲבוֹדַת מֹשֶׁה. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן (שמות מ':מ"ב) "עוֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם", שֶׁיַּעֲשׂוּ כֵן הַכֹּהֲנִים לְדוֹרוֹת. וּלְכָךְ אָמַר בָּהּ בְּסֵדֶר פִּנְחָס (במדבר כח ו) "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי", שֶׁהִתְחִיל אוֹתָהּ מֹשֶׁה שָׁם:
וְהִנֵּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת הַכֹּהֵן הָרִאשׁוֹן, וּלְפִיכָךְ הִקְטִיר גַּם הַקְּטֹרֶת, וְאוּלַי בִּכְלַל "וְנָתַתָּ אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת" (שמות מ':ה') שֶׁתַּקְטִירֶנּוּ עָלָיו מִיָּד. וּמַה שֶׁאָמַר בַּצַּוָּאָה (לעיל ל ו ז) "וְנָתַתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים", לְהוֹרוֹת עַל עִנְיָנוֹ מִיּוֹם שֶׁהִתְחִיל אַהֲרֹן בִּכְהֻנָּתוֹ וּלְעוֹלָם, שֶׁכָּךְ אָמַר (שם ל ח) "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם", וְאֵין הַדָּבָר אֶלָּא מִיּוֹם זֶה וְאֵילָךְ, כִּי בְּכָאן (שמות מ':ד') צִוָּה לְמֹשֶׁה בְּפֵרוּשׁ "וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ". וּבְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (בפסוק שלפנינו) רָאִיתִי, "וַיַּקְטֵר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת" שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ל ז ח) "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת וְגוֹ', וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם" וְגוֹ'. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא טָעוּת סוֹפְרִים:
רמב"ן על שמות כ״ב:כ״ד - הטקסט מספריא
לֹא תִהְיֶה לּוֹ כְּנֹשֶׁה הוּא הַמַּלְוֶה, יֹאמַר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ כַּמַּלְוֶה שֶׁהוּא כְּמוֹשֵׁל לַלֹּוֶה כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב "וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה" (משלי כב ז), אֲבָל תִּהְיֶה לוֹ בְּכָל דָּבָר כְּאִלּוּ לֹא לָוָה מִמְּךָ לְעוֹלָם, וְלֹא תָשִׂים עָלָיו נֶשֶׁךְ, שֶׁהוּא "נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל" (דברים כג כ), אֲבָל תִּהְיֶה הַהַלְוָאָה אֵלָיו חֶסֶד, לֹא תִּטֹּל מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת כָּבוֹד וְלֹא תּוֹעֶלֶת מָמוֹן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.