94
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מדליק..." אין הכוונה לנחם את אהרן בסתם עבודה שהוא מבצע, אלא שהעובדה שהוא "מדליק ומטיב את הנרות" זה גם ענין של חנוכת המשכן. כלומר, בדיוק כשם שהנשיאים הביאו את חנוכת המזבח, כך חנך אהרן את המנורה, שלא כשאר הכלים שחנוכתם לא היתה על־ידי אהרן, כדלהלן.
בכך הסיר הקדוש־ברוך־הוא את חלישות דעתו של אהרן על כך ש"לא היה עמהם בחנוכה"22, כיוון שגם לו יש חלק ב"חנוכה", ואף "שלך (חנוכתך) גדולה משלהם": חנוכת המנורה על־ידו גדולה מחנוכת המזבח על־ידם, וזאת בשלושה פרטים הנימנים על־ידי רש"י: (א) שאתה (ב) מדליק ומטיב (ג) את הנרות.
ה. ג' הפרטים המבטאים גדולת חנוכת המנורה על־ידי אהרן
(א) "שאתה": הקרבת הקרבנות שהביאו הנשיאים לחנוכת המזבח לא התבצעה על־ידם, אלא על־ידי הכהנים, ואילו חנוכת המנורה היתה על־ידי אהרן בעצמו ("שאתה").
(ב) "מדליק ומטיב": אילו היה אהרן רק מדליק את הנרות, היה מקום לשאלה, מה גדולה יותר, האם התחלת פעולת החנוכה – הבאת הקרבנות על־ידי הנשיאים, גם אם הסיום והקרבת הקרבנות לא נעשו על־ידם, או סיום פעולת החנוכה – הדלקת המנורה על־ידי אהרן.
אך כאשר גם ההטבה – דישון הפתילה, וההכנה להדלקה23 – מתבצעת על־ידי אהרן, יוצא, שפעולת חנוכת המנורה24 מתבצעת בשלימות
הערות
- 22. דיוק לשון רש"י "חלשה דעתו" ולא "הי' מיצר" (כלשון התנחומא ובמדב"ר (שם ג) בנוגע ללויים, ובתנחומא תצוה ב "הי' אהרן נפשו עגומה") – כי חשב שאינו ראוי לחנוכה* לפי שנשאר עדיין רושם עליו מחטא העגל** (ראה פי' מהרז"ו במדב"ר שם ג. עץ יוסף לתנחומא שם ה); הלשון "מיצר" שייך (בעיקר) כאשר חושב שמגיע לו הדבר; ולכן בנדו"ד לא "הי' מיצר" (כיוון שלא הי' לו "תביעה" שצ"ל לו חלק בהחנוכה), כ"א רק חלישות הדעת מזה שעדיין נשאר רושם מחטא העגל ואינו ראוי לחנוכה. ועפ"ז יש לפרש המשך לשון רש"י "לא הוא ולא שבטו" – דלכאורה: מה נוגע כאן ההדגשה "ולא שבטו" (ובפרט ע"פ פרש"י נשא ז, יב דכל נשיא "משלו הביא") – כי זה מדגיש יותר חלישות הדעת דאהרן, שאמר דזה ששבטו לא הי' עמהם בחנוכה הוא תוצאה מ"לא הוא" – שהוא אינו ראוי לחנוכה. וראה תנחומא שם. וראה (בדיוק ל' "חלשה דעתו") ס' השיחות תשמ"ח (קה"ת, תשמ"ט) ח"ב ע' 478 ואילך.
- 23. ראה פרש"י תצוה ל, ז.
- 24. דהרי זה שאהרן מטיב הנרות כבר מפורש בתצוה שם. והראי' שכן אמר לו הקב"ה כאן י"ל שהוא מהלשון "בהעלותך" שמעתיק רש"י, דלכאורה הול"ל "בהדלקתך" וכיו"ב אלא "על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתו לשון עלי'" (כפרש"י בד"ה שלאח"ז), וא"כ מוכח שצריך להיות הטבה לפנ"ז כי בלא"ה א"א להלהב לעלות מאלי' (כדבעי). ולהעיר מסוף פרש"י שם ש"עלי' הכהן עומד ומטיב".
- . משא"כ עבודה התמידית בהמשכן (קטורת עבודת הקרבנות וכו') אינה שייכת לזה – כי זוהי העבודה המוטלת עליו בכלל.
- . אף שהביא קרבנות לכפר לו על מעשה העגל – ראה פרש"י תצוה כט, א. שמיני ט, ב.
רש"י על שמות ל׳:ז׳ - הטקסט מספריא
בהיטיבו. לְשׁוֹן נִקּוּי הַבָּזִיכִין שֶׁל הַמְּנוֹרָה מִדֶּשֶן הַפְּתִילוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ בַלַּיְלָה, וְהָיָה מְטִיבָן בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר:
הנרת. לו"שיש בְּלַעַז, וְכֵן כָּל נֵרוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּמְּנוֹרָה, חוּץ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם הַעֲלָאָה שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַדְלָקָה:
בהטיבו WHEN HE TRIMMETH — This word is an expression for cleansing the bowls of the candelabrum from the ashes of the wicks which had burnt out during the night; and he used to clean them (the lamps) out every morning.
הנרת THE LAMPS — luces in old French And this is the meaning of נרות whenever it is mentioned in connection with the candelabrum, except in any passage where the term העלאה “causing to ascend” (any verbal form which is the Hiphil of עלה), which denotes lighting is used, and there it signifies “lights”, (The translation here is therefore: “when he cleans out the lamps”, not “when he trims the lights”).
רש"י על שמות כ״ט:א׳ - הטקסט מספריא
לקח. כְּמוֹ קַח. וּשְׁתֵּי גְזִירוֹת הֵן, אַחַת שֶׁל קִיחָה וְאַחַת שֶׁל לְקִיחָה, וְלָהֶן פִּתְרוֹן אֶחָד:
פר אחד. לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁהוּא פַּר:
לקח This is the same as קח (the imperative, “Take thou” and must not be regarded as the infinitive). There are two forms of the root: one is קח and the other לקח, both having the same meaning.
פר אחד ONE BULLOCK — to atone for the incident of worshipping the golden calf which is of the bullock species (cf. Sifra on Leviticus 9:2).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לח ‹ בהעלותך ‹ שיחה א ‹ 35 לקו"ש חי"ח ע' 94
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.