73

יא. "מברך" – יחודא עילאה;

"עונה אמן" – יחודא

תתאה

כדי להבין את הקשר שבין דברי הגמרא לבין המשנה בפנימיות הענינים, יש להקדים ולבאר מדוע מוסבר ענין זה, שהסכמה מוסיפה ומשפיעה יותר מאשר התחלת הדבר, דוקא בענין הנזיר:

יש איסורים והגבלות שהתורה מצווה מצד עצמה. נזיר מקבל על עצמו איסורים והגבלות, יותר מציווי התורה כשלעצמה, ועל ידי כך נוספת קדושה בו ובעולם בכלל⁷⁸. כמוסבר בתורת החסידות⁷⁹, שנזיר "ממשיך" ומוסיף בתוך סדר ההשתלשלות שפע שמקורו למעלה מסדר השתלשלות.

ולכן מודגשת אצל הנזיר עצמו המעלה והתוספת הנוצרת על ידי המקבל – יותר מאשר על ידי המשפיע והמתחיל את הענין.

וזוהי המשמעות של מעלת ה"עונה אמן" על פני ה"מברך"⁸⁰:

ה"מברך" הוא זה אשר יוצר את הברכה וההמשכה מלמעלה למטה, וגורם ליחודא עילאה בעולם. כלומר, נוצר ענין של אתהפכא מצד גילוי האור מלמעלה.

ה"עונה אמן" הוא המסכים לברכה, שגם למטה יסכימו להמשכה מלמעלה, כיחודא תתאה, מלמטה למעלה, ענין של אתכפיא בעבודה רוחנית.

אך למרות זאת "גדול העונה אמן יותר מן המברך", מצד המעלה של יחודא תתאה (מקבל⁸¹) ואתכפיא⁸² על פני יחודא עילאה (משפיע) ואתהפכא.

יב. הדרגות השונות במשמעות הפנימית של "עונה אמן"

אך במעלת ה"עונה אמן" יש שתי דרגות: בזמן הזה, אמנם יש מעלה בעבודת הבירורים והאתכפיא שלמטה, אך כיון שעבודה זו אינה בשיא השלימות, המעלה העיקרית