ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג

69

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מאוחר יותר למחות על כך ולהיות שוב גוי כבתחילה.

מפני שהגיור בקטנותו הוא רק מעשה של גיור, אך אין הוא מתקדש בקדושת ישראל עד שנעשה גדול⁵⁹. אך כאשר גדל ולא מחה, הוא מתקדש בקדושת ישראל למפרע, ולכן אין הוא חייב שוב בטבילה ובהטפת דם ברית, אלא מסתפקים במעשה הגיור, של בית הדין או של אביו, בהיותו קטן⁶⁰.

בדומה לכך – ולא ממש – כל גר אשר נימול ועדיין לא טבל, הרי למרות שהוא "מברך^*... למול את הגרים", ושוב "למול... בריתי יומם ולילה..."

הוא יכול לאחר מכן לבטל כל זאת, והוא שב להיות גוי כמקודם.

ויותר מכך – כפירוש הרמב"ן⁶¹ – לכן "משהינן מצות טבילה" כדי שיוכל לבטל זאת.

ובספרי ה"אחרונים" האריכו במשמעותה של מילת גר.

מעין זה בענינינו:

ציווי המלאך "ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן" לא יכול היה לקדש את שמשון בקדושת נזירות, אלא רק לחייבו בדיני ובהנהגות נזירות^*, ששמשון לא יתגלח ולא ישתה יין⁶².

כך גם נדרה של חנה "ומורה לא יעלה על ראשו", הוא נדר שרק מחייב לנהוג בנזירות ובפרישות, יותר מכך, אפילו לגבי הנהגות נזירות לא היה הנדר יכול לחול על שמואל, כי שמואל לא נדר זאת. חנה נדרה על עצמה לדאוג לכך ששמואל ינהג בכל דיני הנזירות "כל ימי חייו"⁶³.

הערות

59. ראה תוס' סנהדרין שם: "דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות .. ומתוך שנתגדלו ולא מיחו היינו קבלה". אבל גם לפי דעת הריטב"א (בשטמ"ק שם ד"ה גר קטן) דבגר קטן קבלת מצות אינו מעכב, מוכרח לפרש כבפנים – מכיון שיכולים למחות, כבפנים. וראה שו"ת שאג"א בהוספות (משו"ת בית אפרים) סי' א בתחלתו.
60. וכן מפורש בשטמ"ק שם בשם הרשב"א ("עוד תירץ הרשב"א") ובתוס' סנה' שם.
*. טושו"ע יו"ד סרס"ח ס"ה.
61. הובא בט"ז שם סק"ד.
*. ע"ד עובר על דברי הנביא – ראה מהרי"ט ח"א ס"כ.
62. ועפ"ז יובן בפשטות ל' הרמב"ם בפיה"מ "המלאך אמר לאמו כי נזיר אלקים כו' ענינו פרוש", וכן בהל' נזירות: "המלאך הפרישו מן הטומאה", כי דבור ופעולת המלאך הי' רק (הנהגה של) הפרשה, ולא קדושת נזירות. ואילו לפי דברי הרדב"ז והריב"ל (שהובא בכס"מ) שהי' נדור רק מצד המלאך לא הול"ל הל' "פרוש" "הפרישו".
63. ואף שזה שאמרה "ומורה לא יעלה על ראשו" – שלילת התגלחת – הי' רק נדר, ואיך אפ"ל בזה שהוי נדר לכל הענינים שבנזיר* כהאומר הריני נזיר מן התגלחת (נסמן לעיל הערה
25. – י"ל, מפני שבנדרים הלך אחר לשון בנ"א (נדרים ל, סע"ב. וש"נ) ולאחר שילפינן מהכתוב "מיין ושכר יזיר" שהוי נזיר מכולם, ה"ז כוונת חנה כשנדרה.
. והא דשמשון הי' אסור גם ביין – ראה תויו"ט נזיר פ"א מ"ב (ד"ה אינו מקיל).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.