56

הערות

1. 17. אבל אין לתרץ ע"פ מה שקיי"ל דבאשתו ראשונה לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר (רמב"ם הל' גירושין פ"י הכ"א. ע"פ בבלי סוף גיטין*. וראה נ"כ שם) – כי לפ"ז החובה לקנאות הוא רק באשתו ראשונה. וראה ב"ש לאה"ע סקי"ט ס"ג. ועוד.
2. 7.
3. 13.
4. 18. יבמות מב, סע"ב.
5. 7.
6. 19. ראה יד מלאכי כללי הסמ"ך כלל תקיג, אנציקלופדי' תלמודית ע' הלכה כסתם משנה ס"ה, וש"נ.
7. 20. לכאורה אפשר לתרץ דלא פסק כהסתם משנה מפני שאמרו בגמ' (סוטה ג, א) "ומסתברא כמ"ד (רב אשי) רוח טהרה", דמשמע מזה שלא קיי"ל כסתם משנה דאסור לקנאות (וראה מים חיים להפר"ח ריש סוטה. ועוד). אבל ראה פרש"י סוטה שם (ד"ה ומסתברא. וראה תוד"ה ר"י פסחים ה, א) דרבנן ור"א פליגי (רק) בפירוש תיבת "רוח דקאמר רבי ישמעאל*, והכוונה ב"ומסתברא כו'" היא רק שכ"ה כוונת ר"י: וא"כ אין מזה ראי', לכאורה, שר"א עצמו וכן סתמא דגמ' לא ס"ל להלכה כסתם משנה. אבל יל"ע אם שייך לומר בזה דמכיון שהש"ס מכריע כמ"ד זה מוכח שכ"ה ההלכה (ראה המובא באנציקלופדי' תלמודית ע' הלכה סכ"ט). ואכ"מ. וראה רי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג מ"ע עה (רצ, ב).
8. . ומכיון שבירושלמי לא הובא החילוק (שבבבלי שם) בין זוג ראשון לזוג שני. לכן סתם (בריש סוטה) דהמ"ד שחובה לקנאות ס"ל כב"ש.
9. . וכדמוכח ג"כ מהא שלא תי' דרבנן דאמרי "רוח טומאה" ס"ל כתנא דידן דאסור לקנאות [ע"ד הא דאיתא בגמ' לפנ"ז (בריש העמוד) שהאמוראים שמפרשים "לשון קינוי דבר המטיל קנאה כו'", ס"ל דאסור לקנאות]. אלא שעפ"ז צ"ל דמה דנקט בלשון הקושיא שם גם "וחובה" (כר"ע) – "אלא אי אמרת רוח טומאה רשות וחובה כו'" – הוא רק אגב גררא.