56

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בעוד אשר לפי הירושלמי זוהי שיטת בית־שמאי17?

ג. ההלכה במקרה זה כ"סתם משנה" או

לאו?

כדי להבין זאת יש להסביר תחילה את פסקו של הרמב"ם, שהקינוי הוא חובה, כדעת רבי עקיבא.

שהרי לכאורה: הגמרא7 מסבירה את הדיוק שבלשון המשנה בסוטה "המקנא לאשתו" – "דיעבד אין (=בדיעבד, אם קינא – קינא), לכתחילה – לא, קסבר תנא דידן (=דעת המשנה שלנו היא) אסור לקנאות". ואם לפי סתם משנה "אסור לקנאות", מדוע פוסק הרמב"ם כרבי עקיבא, שדעתו מובאת רק כברייתא13 והרי הכלל הוא ש"סתמא18 דמתניתין (=דעה סתמית במשנה) ומחלוקת בברייתא .. הלכה כסתם"?

בעל ה"תוספות יום טוב"7 עונה, שכיון שגם רבי עקיבא וגם רבי ישמעאל סוברים בברייתא ש"לאו איסורא הוא (=אין איסור לקנא), הילכך לית הלכה כמתניתין (=אין הלכה כמשנה סתם), ובאנו לכלל הלכה כרבי עקיבא מחברו".

תירוץ זה מתאים רק לפי השיטה19 שהכלל "הלכה כסתם (משנה)" ולא כברייתא, אינו חל במקרה שבו "סתם משנה" היא דעת יחיד. אבל לפי השיטה19 שגם במקרה זה ההלכה היא כסתם משנה, נשארת הקושיא בעינה20.

הערות

  1. 17. אבל אין לתרץ ע"פ מה שקיי"ל דבאשתו ראשונה לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר (רמב"ם הל' גירושין פ"י הכ"א. ע"פ בבלי סוף גיטין*. וראה נ"כ שם) – כי לפ"ז החובה לקנאות הוא רק באשתו ראשונה. וראה ב"ש לאה"ע סקי"ט ס"ג. ועוד.
  2. 7.
  3. 13.
  4. 18. יבמות מב, סע"ב.
  5. 7.
  6. 19. ראה יד מלאכי כללי הסמ"ך כלל תקיג, אנציקלופדי' תלמודית ע' הלכה כסתם משנה ס"ה, וש"נ.
  7. 20. לכאורה אפשר לתרץ דלא פסק כהסתם משנה מפני שאמרו בגמ' (סוטה ג, א) "ומסתברא כמ"ד (רב אשי) רוח טהרה", דמשמע מזה שלא קיי"ל כסתם משנה דאסור לקנאות (וראה מים חיים להפר"ח ריש סוטה. ועוד). אבל ראה פרש"י סוטה שם (ד"ה ומסתברא. וראה תוד"ה ר"י פסחים ה, א) דרבנן ור"א פליגי (רק) בפירוש תיבת "רוח דקאמר רבי ישמעאל*, והכוונה ב"ומסתברא כו'" היא רק שכ"ה כוונת ר"י: וא"כ אין מזה ראי', לכאורה, שר"א עצמו וכן סתמא דגמ' לא ס"ל להלכה כסתם משנה. אבל יל"ע אם שייך לומר בזה דמכיון שהש"ס מכריע כמ"ד זה מוכח שכ"ה ההלכה (ראה המובא באנציקלופדי' תלמודית ע' הלכה סכ"ט). ואכ"מ. וראה רי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג מ"ע עה (רצ, ב).
  8. . ומכיון שבירושלמי לא הובא החילוק (שבבבלי שם) בין זוג ראשון לזוג שני. לכן סתם (בריש סוטה) דהמ"ד שחובה לקנאות ס"ל כב"ש.
  9. . וכדמוכח ג"כ מהא שלא תי' דרבנן דאמרי "רוח טומאה" ס"ל כתנא דידן דאסור לקנאות [ע"ד הא דאיתא בגמ' לפנ"ז (בריש העמוד) שהאמוראים שמפרשים "לשון קינוי דבר המטיל קנאה כו'", ס"ל דאסור לקנאות]. אלא שעפ"ז צ"ל דמה דנקט בלשון הקושיא שם גם "וחובה" (כר"ע) – "אלא אי אמרת רוח טומאה רשות וחובה כו'" – הוא רק אגב גררא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.

  1. לקוטי שיחות כרך כד הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ו מאותו ספר יבמות מב, ב
  2. תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשכ"ז יבמות מב, ב
  3. תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז יבמות מב, ב
  4. שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן ב יבמות מב, א
  5. שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן טז יבמות מב, א
  6. שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן יז יבמות מב, א
  7. רשימות מנורה טעם פסק הרמב"ם ביד החזקה יבמות מב:
  8. תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח יבמות מב, ב