55
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
נשא
א. הסמיכות בין נזיר לבין סוטה וגיטין
חז"ל1 אומרים "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין".
מאותה סיבה סמוכים נושאים אלו גם בתורה שבעל־פה – מסכת סוטה באה מיד לאחר מסכת נזיר – כדברי הגמרא בתחילת מסכת סוטה2: "תנא מנזיר סליק, מאי תנא דקא תנא סוטה? כדרבי .. למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה .. שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר...".
ואילו הרמב"ם3 אומר שמסכת סוטה באה מיד לאחר מסכת גיטין (ומסכת נזיר היא לפני מסכת גיטין) – "שעינינה (של מסכת סוטה) מענין הגירושין, שהסוטה כשתזנה, יש לכוף האיש והאשה על הגירושין".
ודברי הגמרא "תנא מנזיר סליק מאי תנא סוטה .. שכל הרואה סוטה .. יזיר עצמו..." נאמרים, כהסבר ב * ה"מאירי"4, כי "גיטין וסוטה לענין זה אחד הם, שסיבת הגירושין בסיבת הקלקול .. ונסמכו (גיטין וסוטה) לנזיר למד'* שהקלקול הבא מצד היין גורם לגיטין וסוטה".
יש להבין: מאחר ובתורה שבכתב באות שתי הפרשיות, נזיר וסוטה בסמיכות מיידית זו לזו – מדוע בתורה שבעל־פה, שגם בה סמיכות מסכת נזיר לגיטין וסוטה הוא אותו טעם של התורה שבכתב – יש הפסק ביניהם?
ועוד יש להבין: מהו ההסבר למחלוקת, אם סוטה באה מיד לאחר נזיר (כפירוש רש"י5, וכפשטות לשון הגמרא), או לאחר מסכת גיטין (כשיטת הרמב"ם)?
ב. חובת הקינוי תלויה במחלוקת לגבי גירושין
יש המפרשים6, שהרמב"ם נוקט בשיטת הירושלמי, שענין הקינוי תלוי בגירושין, ולכן הוא סובר שמסכת סוטה באה לאחר גיטין:
הערות
- 1. ברכות סג, א. ריש סוטה. פרש"י פרשתנו ו, ב. וראה תיב"ע עה"פ.
- 2. וראה שם הטעם שלא תני נזיר לאחרי סוטה (כסדרם בתושב"כ). וראה תוד"ה מאי ריש נזיר. ולהעיר מסדר המסכתות דסדר נשים במאירי (בפתיחתו לבית הבחירה) לפי "הסדור אשר בידינו היום על פי קבלתנו ועל פי הספרים המדויקים".
- 3. בהקדמתו לפיה"מ ד"ה והחלק הששי.
- *. וסיום מס' סוטה.
- 4. לסוטה שם. ועד"ז מפרש בריש נזיר. – ומתורצת עפ"ז קושיית התוי"ט ריש סוטה.
- *. כ"ה בהוצאת ירושלים תשכ"ז – ע"פ כת"י פארמא (למדרש – להדרש?). ובהוצאות הראשונות (ליוורנו תקנ"ה. הלבערשטאט כת"ר) – "לסדר" (בסמ"ך).
- 5. סוטה שם ד"ה מכדי וד"ה מאי תנא.
- 6. מים חיים להפר"ח ריש סוטה.
רש"י על במדבר ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כי יפלא. יַפְרִישׁ; לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִאוּף (סוטה ב'):
נדר נזיר. אֵין נְזִירָה בְכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה, אַף כָּאן שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַיַּיִן:
להזיר לה'. לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם:
כי יפלא means, IF HE CLEARLY UTTERS (cf. Rashi on Leviticus 22:21 and Note thereon). — Why is the section dealing with the Nazarite placed in juxtaposition to the section dealing with the סוטה? To tell you that he who has once seen a סוטה in her disgrace should abstain from wine, because it may lead to adultery (Sotah 2a).
נדר נזיר — The term נזר wherever it occurs denotes “keeping aloof from something” (cf. Rashi on Leviticus 22:2). Here, too, it means that he keeps away from wine (Sifrei Bamidbar 22).
להזיר לה׳ means, TO KEEP HIMSELF ALOOF from wine FOR THE SAKE OF HEAVEN (God).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.