394
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כדי כך שזה כאילו קבל על עצמו דבר חדש לגמרי, הרי זה דומה לגר שנתגייר48.
יותר מכך: המשנה "לפום צערא אגרא" כתובה (לפי מספר גירסאות49) דוקא בסוף המשניות50 של מסכת אבות51, כלומר, זוהי המעלה הנעלית ביותר של "מילי דחסידותא", כדלעיל, כיון שמדובר בה על קבלת היגיעה עם עצמו שלא לפי טבעו ורגילותו, ולכן זוהי הדרגה הנעלית ביותר במדת החסידות.
ז. היהודי חייב לעבוד את ה', ומדוע צריך לקבל שכר?
והנה, על הנאמר קודם בסעיף א', ששכר המצווה הוא חובה לפי ההלכה (שלפי דין תורה חייב יהודי לקבל שכר על עבודתו בתורה ובמצוות), ניתן לשאול:
חובת האדם לשלם לפועל – שכיר יום, קבלן וכדומה – עבוד עבודתו היא דוקא כלפי מי שאינו חייב לעבוד למען בעל הבית והוא עושה מלאכתו בשביל השכר. לעומת זאת עבד חייב לשמש את רבו כי הוא נקנה על־ידו. וכן בן חייב לשרת את אביו בגלל מצות כיבוד אב52 – ואין אצלם ענין של תשלום שכר עבור עבודתו53.
וכיון שעם ישראל קשור אל הקדוש־ברוך־הוא "אם כבנים אם כעבדים", ויותר מכך: הכוונה בבריאת היהודי היא "לשמש את קונו", ומובן, שחובתו "לשמש את קונו" גדולה, לפי ההלכה, הרבה יותר מאשר הקנין והחובה של
הערות
- 48. עפכנה"ל תומתק שייכות המאמר בחגיגה (ט, ב): ושבתם וראיתם כו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו כו' ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, ל"בר הי הי", כי מצד "זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו" (לשון התניא פט"ו – כא, א – בביאור מרז"ל הנ"ל) הוא אצלו כדבר חדש לגמרי ולכן הוא כגר שנתגייר שמשנה טבע הרגילות שלו.
- 49. כ"ה בש"ס ומשניות. וכ"ה בדפוס ראשון דמשניות (נאפולי, רנב), כת"י קופמאן, כת"י תימני, כת"י פארמה (א), (ג). וראה שינויי נוסחאות למשניות. הוצאת קאפח. אבל בסדור אדה"ז ובכו"כ סדורים (ועוד) סיום הפרק הוא במשנה "הוא הי' אומר בן חמש שנים כו'". ראה שינויי נוסחאות למשנה כ'. וראה לקמן הערה 51.
- 50. שהרי פרק ו' הוא ברייתא. וראה מדרש שמואל רפ"ו. ולהעיר שבמח"ו וכת"י (שהובא בשינויי נוסחאות למשניות), המאמר לפום צערא אגרא (ומאמר בן בג בג) הוא בסוף פ"ו.
- 51. וגם להגירסא שמסיים במשנה (הוא הי' אומר בן חמש שנים כו'" – ראה מדרש שמואל במשנה הנ"ל, שאין אלו דברי ר"י בן תימא וגם אינם מסדר מסכתא זו* אלא שחכמים הסמיכום והוסיפום כאן. וראה מ"ש בריש משנה זו (הובא בתוי"ט). וראה שער הכולל פ"ל ס"ג.
- 52. רמב"ם הל' ממרים פ"ו ה"ג. טושו"ע יו"ד סר"מ ס"ה.
- 53. שהרי בעבד כנעני קיי"ל דיכול הרב לומר לו עשה עמי ואיני זנך (רמב"ם הל' עבדים פ"ט ה"ז. טושו"ע יו"ד סרס"ז ס"כ). וגם בעבד עברי שחייב האדון להשוותו לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור (רמב"ם שם פ"א ה"ט) וגם חייב במזונות אשתו ובניו ובנותיו (שם רפ"ג) – ה"ז גדר בחיובי אדון לעבד (עברי) – שהוא כקונה אדון לעצמו (קדושין כ, א) – ולא בתור שכר פעולה. ועצ"ע.
- . כדמוכח במשניות נוסחאת הרמב"ם וכת"י קופמאן. כת"י פארמה הנ"ל – שליתא שם משנת הוא הי' אומר בן חמש שנים כו'.
תניא, ליקוטי אמרים ט״ו - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״.
שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״ לְ״צַדִּיק״ הוּא, שֶׁ״עוֹבֵד״ הוּא לְשׁוֹן הֹוֶה – שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִיא הַמִּלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר הָרָע, לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וּלְגָרְשׁוֹ מֵהָ״עִיר קְטַנָּה״ שֶׁלֹּא יִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עֲבוֹדָה וְעָמָל גָּדוֹל לְהִלָּחֵם בּוֹ תָּמִיד, וְהַיְינוּ – הַבֵּינוֹנִי.
אֲבָל הַצַּדִּיק, נִקְרָא ״עֶבֶד ה׳״ – בְּשֵׁם הַתּוֹאַר, כְּמוֹ שֵׁם חָכָם אוֹ מֶלֶךְ, שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה חָכָם אוֹ מֶלֶךְ, כָּךְ זֶה, כְּבָר עָבַד וְגָמַר לְגַמְרֵי עֲבוֹדַת הַמִּלְחָמָה עִם הָרָע, עַד כִּי וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ, וְלִבּוֹ חָלַל בְּקִרְבּוֹ.
וּבַבֵּינוֹנִי יֵשׁ גַּם כֵּן שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת: ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״, וַ״אֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – אֵינוֹ רָשָׁע, כִּי לֹא עָבַר מִיָּמָיו שׁוּם עֲבֵירָה קַלָּה, וְגַם קִיֵּים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימָן, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם, וְלָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא.
אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם מִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר לְנַצְּחוֹ, עַל יְדֵי אוֹר ה׳ הַמֵּאִיר עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ הַשַּׁלִּיט עַל הַלֵּב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יִצְרוֹ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ כְּלָל לְבַטְּלוֹ מִתּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לִלְחוֹם עִמּוֹ כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהוּא מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ מִתּוֹלַדְתּוֹ עַל יְדֵי תִּגְבּוֹרֶת הַ״מָּרָה שְׁחוֹרָה״, וְכֵן אֵין לוֹ מִלְחָמָה מִתַּאֲוַת נָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצוּנָּן בְּטִבְעוֹ, וְכֵן בִּשְׁאָר תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה – הוּא מְחוּסַּר הֶרְגֵּשׁ הֲנָאָה בְּטִבְעוֹ.
וְלָכֵן, אֵין צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן כָּל כָּךְ בִּגְדוּלַּת ה׳, לְהוֹלִיד מִבִּינָתוֹ רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳ בְּמוֹחוֹ – לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאַהֲבַת ה׳ בְּלִבּוֹ – לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, אֶלָּא דַּי לוֹ בְּאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת אֲשֶׁר בְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ ״אוֹהֲבֵי שְׁמוֹ״.
וְלָכֵן אֵינוֹ נִקְרָא ״עוֹבֵד״ כְּלָל, כִּי אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת, אֵינָהּ פְּעוּלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ כְּלָל, אֶלָּא הִיא יְרוּשָּׁתֵנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְכֵן אַף מִי שֶׁאֵינוֹ מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ, רַק שֶׁהִרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמוֹד בְּהַתְמָדָה גְדוֹלָה, וְנַעֲשָׂה הַהֶרְגֵּל לוֹ טֶבַע שֵׁנִי, דַּי לוֹ בְּאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת זוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לִלְמוֹד יוֹתֵר מֵרְגִילוּתוֹ.
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, דְּ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״ – הַיְינוּ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים וְאֶחָד, וְ״לֹא עֲבָדוֹ״ – הַיְינוּ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים לְבַד.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁבִּימֵיהֶם הָיָה הָרְגִילוּת לִשְׁנוֹת כָּל פֶּרֶק מֵאָה פְעָמִים, כִּדְאִיתָא הָתָם בַּגְּמָרָא מָשָׁל מִשּׁוּק שֶׁל חַמָּרִים שֶׁנִּשְׂכָּרִים לְעֶשֶׂר פַּרְסֵי בְּזוּזָא וּלְאַחַד עָשָׂר פַּרְסֵי בִּתְרֵי זוּזֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹתֵר מֵרְגִילוּתָם, וְלָכֵן, זֹאת הַפַּעַם הַמֵּאָה וְאַחַת, הַיְתֵרָה עַל הָרְגִילוּת שֶׁהוּרְגַּל מִנְּעוּרָיו – שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, וְעוֹלָה עַל גַּבֵּיהֶן בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, לִהְיוֹת נִקְרָא ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״; מִפְּנֵי שֶׁכְּדֵי לְשַׁנּוֹת טֶבַע הָרְגִילוּת, צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה לַה׳ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ בְּמוֹחוֹ, לִשְׁלוֹט עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי הַמָּלֵא דַּם הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הוּא הַטֶּבַע, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה תַמָּה לַבֵּינוֹנִי.
אוֹ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת שֶׁבְּלִבּוֹ, לִמְשׁוֹל עַל יָדָהּ עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, שֶׁזּוֹ נִקְרָא גַּם כֵּן עֲבוֹדָה, לְהִלָּחֵם עִם הַטֶּבַע וְהַיֵּצֶר, עַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת בְּלִבּוֹ.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵין לוֹ מִלְחָמָה כְּלָל, אֵין אַהֲבָה זוֹ מִצַּד עַצְמָהּ נִקְרֵאת עֲבוֹדָתוֹ כְּלָל:
משנה תורה, הלכות ממרים ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אי זהו מורא ואי זהו כבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא שאין הכל דשין בו אבל השמות שקוראים בהן את העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה וכיוצא בהן בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום אי זהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל האב ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכול ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו.
שולחן ערוך, יורה דעה ר״מ:ה׳ - הטקסט מספריא
זֶה שֶׁמַּאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, מִשֶּׁל אָב וָאֵם, אִם יֵשׁ לוֹ. וְאִם אֵין לָאָב, וְיֵשׁ לַבֵּן, כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזָן אָבִיו כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל. וְאִם אֵין לַבֵּן, אֵינוֹ חַיָּב לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים לְהַאֲכִיל אֶת אָבִיו. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ רַק מַה שֶּׁמְּחֻיָּב לִתֵּן לִצְדָקָה (כֵּן כָּתַב הַבֵּית יוֹסֵף דְּנִרְאֶה כֵּן מִדִּבְרֵי הָרִי"ף וְהָרֹא"שׁ, וְכֵן כָּתַב הר"ן פ"ק דְּקִדּוּשִׁין). וּמִכָּל מָקוֹם אִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, תָּבֹא מְאֵרָה לְמִי שֶׁמְּפַרְנֵס אָבִיו מִמָּעוֹת צְדָקָה שֶׁלּוֹ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דב"ב וּבְהַגָּהוֹת פ"ק דב"מ וּבְחִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה). וְאִם יֵשׁ לוֹ בָּנִים רַבִּים, מְחַשְּׁבִים לְפִי מָמוֹן שֶׁלָּהֶם, וְאִם מִקְּצָתָן עֲשִׁירִים וּמִקְּצָתָן עֲנִיִּים, מְחַיְּבִים הָעֲשִׁירִים לְבַד. (תְּשׁוּבַת מַיְמוֹנִי הִלְכוֹת מַמְרִים בְּשֵׁם מוֹהֲרַ"ם וֶהֱבִיאָהּ הַבֵּית יוֹסֵף). אֲבָל חַיָּב לְכַבְּדוֹ בְּגוּפוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ בָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ, וְיִצְטָרֵךְ לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים. וְדַוְקָא דְּאִית לַבֵּן מְזוֹנוֹת לְאִיתְזוּנֵי הַהוּא יוֹמָא, אֲבָל אִי לֵית לֵיהּ, לֹא מְחֻיָּב לְבַטֵּל מִמְּלַאכְתּוֹ וְלַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים.
משנה תורה, הלכות עבדים ט׳:ז׳ - הטקסט מספריא
יכול הרב לומר לעבדו כנעני עשה עמי ואיני זנך אלא ילך וישאל על הפתחים ויתפרנס מן הצדקה שישראל מצווין להחיות העבדים שביניהם במה דברים אמורים בעבדיו שאין ב"ד נזקקין לגדולים לשמור ממונם ואם לא יאכיל לעבדיו וישקם כראוי הם יברחו או ימותו ואדם חס על ממון עצמו יתר מכל אדם אבל עבדים שהכניסה לו אשתו בתורת נכסי מלוג חייב במזונותיהן שעל מנת כן הכניס אותם שאם לא יזון אותם ימותו ויברחו והרי אינו חייב באחריותן.
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ז:כ׳ - הטקסט מספריא
יָכוֹל הָרַב לוֹמַר לְעַבְדּוֹ: עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנְךָ. אֲבָל עַבְדֵי נִכְסֵי מְלוֹג, (פֵּרוּשׁ נִכְסֵי מְלוֹג כְּעִנְיַן מְלִיגַת הָרֹאשׁ שֶׁתּוֹלְשִׁין הַשֵּׂעָר וְעוֹזְבִין הָרֹאשׁ, כָּךְ הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּרוֹת וּמַנִּיחַ הַקֶרֶן וְאֵין לוֹ רְשׁוּת בְּזוֹ) חַיָּב לְזוּנָם. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּיָכוֹל לוֹמַר אֵינִי זָנְךָ, הַיְנוּ כְּשֶׁהַשָּׁנִים כְּתִקּוּנָן אֲבָל בִּשְׁנַת בַּצֹּרֶת שֶׁאֵין מְרַחֲמִים עָלָיו, לֹא. אֲבָל יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: צֵא מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בִּמְזוֹנוֹתֶיךָ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מַסְפִּיקִין (טוּר וְהַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ וְרַשְׁבָּ"א).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל בראשית שיחה א מאותו ספר קדושין כ, א
- לקוטי שיחות כרך לב בהר שיחה ב מאותו ספר קידושין כ, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך יג בהעלותך שיחה ב מאותו ספר קדושין כ, ב
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג מאותו ספר קידושין כ, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג מאותו ספר שם כ, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג מאותו ספר קידושין כ, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר-ל"ג בעומר שיחה א מאותו ספר קידושין כ, א
- לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ג מאותו ספר קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ה'תשכ"א קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ג קידושין כ, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א קידושין כ, א