318

את "בחקותי" שבאותו פסוק, שאף הם ציוויי ה' והוא מכוון רק לסוג של משפטים. כאן הכרח לומר שב"מצותי תשמרו" הכוונה היא לכל המצוות, ולפיכך "בחקותי תלכו" מכוון ל"עמלים בתורה".

ו. המלה "בחקותי" מוכרחה להביע את "עמלים בתורה"

ההסבר לכל האמור לעיל לפי פנימיותם של הענינים הוא:

אמנם, ההכרח לפירושו של רש"י שב"אם בחקותי תלכו" הכוונה היא ל"עמלים בתורה", איננו נובע מן הביטוי "בחקותי", אלא מן ההמשך "כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור". אך בכל־זאת יש לומר שהענין של "עמלים בתורה" נרמז גם בביטוי "בחקותי תלכו".

[שהרי נאמר "ותורה אור"²³: כל עניני התורה נאמרו באופן בהיר המאיר כל דבר, ופירושם של דברים הוא, כמובן, שהתורה (ובמיוחד התורה שבכתב²⁴) נכתבה באופן שתוכנה ברור ומואר. אם המילה "בחקותי" לא היתה כלל מורה על תורה, היה כתוב במקומה הביטוי "בתורתי" או "בתורותי" המביע בבהירות את כוונת התורה. מכך שהתורה בחרה דוקא בביטוי "בחקותי" מובן, שדוקא בו מודגש הענין של "עמלים בתורה"].

ז. יש קשר בין חוקה לבין חקיקה

כדי להבין כיצד מבטאת המילה "בחקותי" המשמשת כאן לצורך ענין לימוד התורה, את הענין של עמל תורה, יש, תחילה, להסביר פרט מסויים במשמעות המילה "חוקים", כאשר היא משמשת בקשר למצוות, כדלהלן.

ידוע, שמלבד השם מצוות, הכולל את כולן, יש לכל סוג של מצוות שם פרטי: עדות, משפטים, וחוקים²⁵. "עדות" – הן המצוות המהוות עדות לענינים מסויימים: לבריאת שמים וארץ, ליציאת מצרים וכדומה (כגון: שבת, תפילין); "משפטים" – הם המצוות ש"אלמלא ניתנה תורה" היו מובנות לפי השכל. ו"חוקים" הן המצוות שהן גזירת המלך: הן אינן מובנות בשכל לא כמשפטים ולא כעדות, אלא "גזרה גזרתי חוקה חקקתי".

בלשון הקודש, שלא נוצרה על־ידי מוסכמות בני־אדם, מדוייקים כל הביטויים. אם המצוות שאינן מובנות בשכל נקראות בשם חוקים, וללשון "חוקה" יש משמעות של חקיקה, כמוסבר ב"לקוטי תורה"²⁶ על המילה "בחקותי", יש לומר שיש קשר תוכני בין "חוקה" שלמעלה מהשכל לבין ענין החקיקה.