317

הערות

1. *. ראה לקמן הערה 21.
2. 19. משא"כ "תורתי" – שהייתה גם קודם שניתנה למטה.
3. 20. וא"צ לדוחק (הכי גדול ע"ד הפשט) – שנקראו כן אז ע"ש שעתידין להצטוות.
4. 21. אין להקשות למה לא פרש"י "מצותי" – שנצטווה כז' מצות בני נח (ראה ספורנו שם. ובחזקוני ע"ד הפשט .. הן שבע מצות ב"נ), או מצות מילה (כברשב"ם וחזקוני שם) שנצטוו אברהם (וגם במ"ש "שמע אברהם בקולי" פרש"י "שנסיתי אותו" ולא מצות שנצטווה), כי ב"עקב אשר שמע אברהם בקולי גו'" מבאר הטעם להברכות שלפנ"ז – ואהי' עמך ואברכך .. עד והתברכו בזרעך כל גויי הארץ – שהוא מפני המעלות מיוחדות של אברהם "אשר שמע אברהם גו'", וא"כ א"א לפרש דהכוונה לז' מצות בני נח וכו', שהרי אינה מעלת אברהם דוקא, כי כל (ועכ"פ כו"כ מ)אנשי דורו קיימום. וכדמוכח גם מזה שענשו את אנשי שכם על זה שעברו על א' מז' מצות ב"נ (ראה רמב"ם ספ"ט מהל' מלכים. ובפרש"י וישלח לד, ז: שהאומות גדרו עצמם מן העריות. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 151, 155 ואילך. וש"נ). ומטעם זה אין מעלה וחידוש בזה שקיים מצות מילה כיון שנצטווה ע"ז (וראה אגה"ק סכ"א). – נוסף ע"ז "שמצותי" – ה"ז ל' רבים. ולכן מפרש כל הפסוק בדברים שרק אברהם קיימם ומעצמו* שלא נצטווה, וגם ב"שמע אברהם בקולי", מפרש (לא דבר שנצטווה אלא) "כשניסיתי אותו". וראה מפרשי רש"י שם.
5. 22. וכ"ה גם בפי' הפנימי דמצוה מל' צוותא וחיבור (לקו"ת בחוקותי מה, ג. ובכ"מ) שלאחר מ"ת זהו התוכן הכללי דכל המצות, הצוותא וחיבור דנברא ובורא (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 31 ואילך), משא"כ לפני מ"ת מכיון שהי' לפני ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו למטה (שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו), הרי לא הי' הצוותא וחיבור דנברא ובורא – ופשיטא דלא בז' מצות בני נח שענינם הוא רק בשביל ישוב העולם (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 159 ואילך). וזהו הטעם ב"יינה של תורה" שבפרש"י שלא פירש בפ' תולדות "מצותי – ז' מצות ב"נ", כי לפני מ"ת א"א לומר מצותי מל' צוותא וחיבור דנברא ובורא.
6. . ועפ"ז צ"ל שמ"ש רש"י בד"ה מצותי "כגון גזל ושפיכת דמים" – ה"ז "כגון" ודוגמא (הכי בולטת) לזה "שראויין הן להצטוות", אבל אין כוונתו שזה "מצותי" (כבר נצטוו מהשם). ובלא"ה מוכרח הוא, דאל"כ הו"ל לרש"י לפרש בקיצור "מצותי – ז' מצות בני נח". ולהעיר אשר מפרש"י עה"פ נח (ט, ד ואילך) משמע דס"ל – ע"פ פשוטו ש"מ – דרק ע"ז נצטוו ב"נ בפירוש. ועונש קין ודדור המבול וכו', הי' מפני "שראוין להצטוות", שהשכל מחייב זה – ולכן נקרא עוון, רע, חמס, השחית, וכיו"ב, או בזה שהגדירו עצמן. וההכרח ע"ז – שלא מצינו ציווי השם ע"ז – בפשוטו ש"מ. ולכן גם לא הביא דרז"ל (סנה' נו, ב) עה"פ ויצו ה"א גו' (בראשית ב, טז), כי אינו ע"ד הפשט. – ולהעיר מהל' שם "מנהני מילי" (ז' המצות) משמע דכתוב הנ"ל הוא המקור היחידי ועיין פרש"י עה"פ (ב, כד) בפרשת אדה"ר: רוה"ק כו' בני נח כו', וראה וישלח לב, לג. ובפרש"י משפטים (כד, ג): ואת כל המשפטים. ז' מצוות שנצטוו ב"נ כו'. ואכ"מ.