316

ד. מדוע אין מסבירים שהכוונה היא לחוקים ולמשפטים בנפרד

אך עדיין יש להבין:

מלשונו של רש"י "יכול זה קיום המצוות" נראה, שבאופן פשוט צריך היה להסביר שב"בחקותי תלכו" הכוונה היא לקיום המצוות, ורק מפני המילים המאוחרות יותר "ואת מצותי תשמרו", ש"הרי קיום המצוות אמור" בהן, מוכרחים לומר שב"אם בחקותי תלכו" הכוונה היא "לעמלים בתורה".

אם כך, אין מובן:

ידוע, שישנם סוגים שונים של מצוות: עדות, חוקים ומשפטים. החוקים הם המצוות שהן גזירת המלך, כפי שכבר פירש רש"י בפרשת אחרי¹³. ומתעוררת אפוא השאלה: ניתן להסביר בפשטות, "בחקותי" הם המצוות מהסוג של "חוקים"¹⁴ הנעלים מן השכל ו"מצותי תשמרו" הן המצוות שמובנות בדרך השכל – משפטים.

באופן פשוט ניתן לענות על כך, שלו רצתה התורה להתכוון לסוג של המשפטים, היא לא היתה משתמשת בביטוי "מצותי", הכולל את כל המצוות, אלא בביטוי "משפטי", כפי שמוצאים בפסוק¹⁵ "אלה החוקים והמשפטים והתורות", שכאשר מפרטים סוגים שונים של מצוות משתמשים בשם "משפטים", וכיוון שבכל־זאת נמצא כאן הביטוי "מצותי" זוהי הוכחה שהכוונה היא לכל המצוות¹⁶.

אך, לכאורה, אין די בתירוץ זה, כי ישנו לפני־כן פסוק המונה את המצוות לפי סוגיהן: "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקתי ותורתי"¹⁷ –

ושם מפרש רש"י: "מצותי – דברים שאילו לא נכתבו ראויין הן להצטוות", כלומר משפטים. חקותי – דברים שיצר־הרע ואומות־העולם משיבין עליהם". "ותורתי – להביא תורה שבעל־פה", שב"תורתי" בלשון רבים הכוונה היא לתורה שבכתב ולתורה שבעל־פה –

מכך רואים, שאף כאשר כתוב בפסוק "מצוות" סתם, אם כתוב ליד זה "חוקים" הכוונה היא לשני סוגי המצוות. ואם כך, ניתן היה לפרש כך גם כאן¹⁸?

ה. "מצוות" לאחר מתן־תורה הם כל ציוויי ה'

ההסבר לכך הוא: המילה "מצוות"