286
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
את הקרקע, ואף אם עושה זאת גוי12, עובר בעל הקרקע על מצות העשה. אך אם זוהי חובת גברא, הרי אם גוי מעבד את האדמה אין בעל השדה עובר על מצות עשה זו.
ב. הפקרת פירות שביעית – חובת גברא או אפקעתא דמלכא?
כמו־כן יש דיון ומחלוקת לגבי מצות עשה נוספת בשביעית – "והשביעית תשמטנה ונטשתה"13, האם מצות שמיטת הפירות היא שבעל הבית צריך להשמיט (להפקיר) את תוצרת האדמה בשביעית*, כלשון הרמב"ם בספר המצוות14 "שצונו להפקיר כל מה שתצמח", ובספר היד החזקה15 "להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית". או שהשמיטה היא באופן של "אפקעתא דמלכא"16 – שהתורה הפקירה17 את פירות18 השביעית ובעל הבית אינו עושה דבר בענין זה19.
ההבדל בפשטות בין שתי השיטות הוא כאשר20 האדם נמנע במפורש להפקיר שדהו (גודר שדהו ונועל כרמו)21: אם מוטלת חובת גברא על בעל הבית להפקיר22 את הפירות, הרי למרות שהוא עובר על מצות עשה זו, בכל זאת, אסור לזולת לקחת זאת, ואם לוקחים עוברים על איסור גזל. אך אם זאת אפקעתא דמלכא, ניתן לקחת ולזכות בפירות אפילו בניגוד לרצון הבעלים.
הבדל נוסף למעשה נובע מכך: פירות שביעית פטורים ממעשר כיון שהם הפקר, ולפיכך, אם חובת ההפקרה מוטלת על האדם, יוצא, שפירות שביעית שהוא לא הפקיר (גודר שדהו וכדומה) חייבים
הערות
- 12. ראה תוס' ע"ז שם (מהדו"ק). חכמת שלמה (מהרש"ל) ב"מ צ, א. ובתוס' רי"ד (בשם המורה – רש"י) וח"ש הביאו הכ' "שבת שבתון יהי' לארץ".
- 13. משפטים כג, יא. וראה חינוך מצוה פד "ומצוה זו שהיא להפקיר כל פירותי' ומצוה אחרת שציונו הא־ל לשבות בה כו' קשר אחד להם".
- *. והנהגתו מוכיחה שהפקיר וא"צ הפקר בדיבור, או שסתמי' – אוקמי בחזקת כשרות.
- 14. מ"ע קלד. ועד"ז בחינוך ריש מצוה פד.
- 15. הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ד. ובמנין המצות (מ"ע קלד) שבריש ספר היד "להשמיט קרקע". וראה לקמן הערה 18.
- 16. לשון הגמרא ב"מ לט, רע"א (ובפרש"י שם: מצות המלך). קו, א (ובפרש"י: המלך ביטלו מלזורעה כו'). קט, א (לגבי יובל).
- 17. להעיר מלשון הרמב"ם בהכותרת שם (מצוה ו') "שישמט מה שתוציא הארץ".
- 18. ולשון הגמרא נדרים מב, ב: "ארעא נמי (רחמנא) אפקרה" היינו ללקוט פירות כמ"ש בר"ן ורא"ש שם.
- 19. ראה בכהנ"ל (ובהבא לקמן): מחלוקת ב"י והמבי"ט (שו"ת אבקת רוכל סי' כד. שו"ת מבי"ט ח"א סי"א. מהרי"ט ח"א סי' מב, מג). מנ"ח מצוה פד. ביאור הרי"פ פערלא שם (רסו, א ואילך). ובאור ההלכה שם (ע' צו) הביא עוד כמה ספרים. אנציקלופדיא תלמודית בערכו. ובצפע"נ (מאכא"ס פ"י הט"ו (צ, ד). נדרים פ"ו הי"ג (יג, א). תרומות פ"ב סהי"ב (מה, ב). מת"ע פ"ו ה"ה (סג, ב). ועוד) דפליגי הראשונים, מחלוקת רש"י ותוס' בר"ה טו, א.
- 20. מנ"ח שם.
- 21. ראה רמב"ם שם (פ"ד הכ"ד) "וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מ"ע". משא"כ בסתם י"ל בפשטות דהוי הפקר ממילא לכו"ע. ראה בהמובא באנצקלפדיא שם. ועוד.
- 22. ולשונות הגמרא הנ"ל (הערה 16, 18) תירצו באחרונים לדיעה זו – ראה בהמובא בהערה 19.
משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל ד׳:כ״ד - הטקסט מספריא
מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכל מקום שנאמר ואכלו אביוני עמך ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר חמש כדי שמן חמשה עשר כדי יין ואם הביא יתר מזה מותר.
נדרים מ״ב ב - הטקסט מספריא
אִם מֵת — לֹא יִירָשֶׁנּוּ! שָׁאנֵי הָכָא דְּקָא אָמַר לֵיהּ ״בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ״.
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא? אֶלָּא: בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בִּ״נְכָסַי״.
רַב וּשְׁמוּאֵל סָבְרִי: לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״, לָא שְׁנָא ״נְכָסַי״, אָדָם אוֹסֵר. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבְרִי: ״נְכָסִים״ — אָדָם אוֹסֵר, ״נְכָסַי״ — אֵין אָדָם אוֹסֵר.
וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״ וְלָא שְׁנָא ״נְכָסַי״? וְהָא תְּנַן: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם לְתוֹךְ בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — מוּתָּר. ״לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — אָסוּר.
אֶלָּא: כִּי אָמְרִי רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, בִּ״נְכָסַי״. וְרַב וּשְׁמוּאֵל, בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״, וְלָא פְּלִיגִי.
וּבַשְּׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כּוּ׳. מַאי שְׁנָא דְּאוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת — דְּפֵירֵי דְהֶפְקֵירָא אִינּוּן, אַרְעָא נָמֵי אַפְקְרַהּ?!
אָמַר עוּלָּא: בְּעוֹמְדִין אִילָנוֹת עַל הַגְּבוּלִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בַּעֲמִידָה.
מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.
then if the father dies, his son does not inherit from him. Apparently, one can render his property forbidden and have it remain forbidden after it is no longer in his possession. The Gemara rejects that proof: It is different here, as he said to him explicitly: During his lifetime and upon his death. There is no proof that in a case where he did not explicitly extend the prohibition to the period after it leaves his possession, the prohibition would not remain in effect.
The second question was answered, but in any case the first question remains difficult: Why didn’t Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish disagree in a case where he said: This property, as well? Rather, this is the explanation of their dispute: In the case of one who said: Benefit from this property is forbidden to you, everyone agrees that the prohibition remains in effect even after the item is no longer in his possession. When they disagree, it is in the case of one who said: Benefit from my property is forbidden to you.
Rav and Shmuel hold: It is no different if he said: This property, and it is no different if he said: My property; in both cases, a person renders an item forbidden and the prohibition remains in effect even after the item is no longer in his possession. And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish hold: If one said: Property, a person renders an item forbidden and the prohibition remains in effect. However, if he said: My property, a person does not render an item forbidden for the period after it is no longer in his possession, as the phrase my property means property in my possession.
The Gemara asks: And is there anyone who says that it is no different if he said: This property, and it is no different if he said: My property, and that the prohibition remains in effect even after the item is no longer in his possession? But didn’t we learn in a mishna (46a): If one says to another: Entering into your house is konam for me, or: Buying your field is konam for me, then if the owner died or sold the property to another, it is permitted for the one who vowed to enter the house or buy the field, as the prohibition is in effect only as long as it belongs to that person. However, if he said: Entering this house is konam for me, or: Buying this field is konam for me, then if the owner died or sold the property to another, it remains forbidden. Apparently, there is a difference between a case where he simply renders an item forbidden and a case where he renders an item belonging to a particular individual forbidden.
Rather, this is the explanation of the statements of the amora’im: When Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish said that the prohibition is no longer in effect after the item is no longer in his possession, it was in a case where he said: My property. And when Rav and Shmuel said that the prohibition remains in effect after the item is no longer in his possession, it was in a case where he said: This property. And they do not disagree, as each pair of amora’im addressed a different situation.
We learned in the mishna: And during the Sabbatical Year he may not enter his field; however, he eats from the produce that leans out of the field. The Gemara asks: What is different about the Sabbatical Year that he is permitted to eat of the produce that leans out of the field? It is due to the fact that the produce is ownerless. With regard to land as well, the Torah rendered it ownerless, as during the Sabbatical Year, it is permitted for everyone to enter the field and eat the produce.
Ulla said: The mishna is referring to a case where the fruit trees are standing on the borders of the field. Since it is possible to eat the produce without entering the field, it is not permitted for him to enter it. Rabbi Shimon ben Elyakim said: Even in a case where the fruit trees are standing in the middle of the field, it is also prohibited for him to enter the field, due to a rabbinic decree lest he remain standing there longer than necessary for purposes of eating, which is prohibited even during the Sabbatical Year.
MISHNA: In the case of one for whom benefit from another is forbidden by vow, that other person may neither lend an item to him nor borrow an item from him. Similarly, he may neither lend money to him nor borrow money from him. And he may neither sell an item to him nor purchase an item from him.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- ע - שנת תשל"ג - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ג לקו"ש חי"ז ע' 286
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- תורת מנחם שיחת כ"ט אלול ה'תשל"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ג נדרים מב, ב · ב"מ לט, רע"א
- ספר השיחות אחרון של פסח, תרפ"ו נדרים מב, סע"ב ואילך
- אגרות קודש כרך כד ט'קכ ב"מ לט, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה טז מאותו ספר ר"ה טו, א
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה יז מאותו ספר ר"ה טו, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ב מאותו ספר ר"ה טו, א
- לקוטי שיחות כרך יט תבא שיחה א מאותו ספר ר"ה טו, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג ב"מ לט, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ג ב"מ לט, רע"א