ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד

267

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ד

אמור

א. שמחה מיוחדת בחג הסוכות

מן הפסוק¹ "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים", האמור לגבי חג הסוכות, מסיק הרמב"ם², שבחג הסוכות היתה "שמחה יתירה" – יותר מאשר במועדים האחרים, ואלה דבריו:

"אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן³, בחג הסוכות היתה במקדש יום⁴ שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. וכיצד היו עושין, ערב יו"ט הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום־טוב הראשון. וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד...".

מפרשים⁵ אומרים על כך, שהעובדה שהרמב"ם מצטט את הפסוק "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" כמקור לכך ש"בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה", ובמיוחד כאשר הוא איננו מציין ששמחה יתירה זו היתה קשורה לניסוך המים⁶ – שמחת בית

ד השואבה – מהווה הוכחה לכך, שהרמב"ם סובר ש"שמחה יתירה" זו איננה קשורה לניסוך המים⁷, אלא זוהי חובה מן התורה⁸ שתהא שמחה בבית המקדש ("לפני ה' אלקיכם") בחג הסוכות מכיון שזה יום־טוב⁹, בנוסף לשמחה שצריכה להיות בכל יום־טוב¹⁰, ובחג הסוכות עצמו ב"גבולין".

כוונת המשנה¹¹ בכנותה שמחה זו בשם "שמחת בית השואבה", וכוונת

הערות

1. פרשתנו כג, מ.
2. הל' לולב פ"ח הי"ב.
3. כמ"ש הרמב"ם בהל' יו"ט פ"ו הי"ז. סהמ"צ מ"ע נד.
4. ראה שינוי גירסאות ברמב"ם מהדורת פרענקל (ירושלים תשל"ה).
5. ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג ח"ג מילואים סי' ה'.
6. ולא הזכיר ע"ד ניסוך המים כ"א בהל' תמידין ומוספין פ"י ה"ו ואילך (אבל לא מענין השמחה, שאין מקומו שם, כמובן).
7. וראה רמב"ם הל' לולב שם הי"ד: "שהיו מרקדין וכו' בימי חג הסוכות".
8. ואין לתרץ עפ"י הכלל (יד מלאכי כללי הרמב"ם ס"ד) שהרמב"ם מביא דרשה הפשוטה יותר אף שלא נזכרה בש"ס – כי הבאת כתוב זה כאן נותנת מקום לטעות שחיוב השמחה הוא (א) מן התורה, (ב) "שבעת ימים".
9. בסהמ"צ להרמב"ם (שם. וכ"ה בחינוך מצוה תפח): "ובכלל אמרו ושמחת בחגיך מה שאמרו וכו' ולשחוק בכלי* ניגון ולרקד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה", שמזה מוכח ששמחה זו היא גדר שמחת יו"ט, ולא משום ניסוך המים. אבל לאידך הוקשה לי' להרי"פ פערלא שם (רלו, ג־ד), למה אי"ז מצוה בפ"ע מן הכתוב "ושמחתם גו'". וראה לקמן הערה 37.
10. ופי' לשון הגמרא (סוכה נ, ב (לגי' רש"י). נא, א) "שמחה יתירה" לפי"ז הוא (לא כפרש"י (ד"ה דברי הכל) "ואינה מן התורה אלא לחבב את המצות ולא דחי שבת", כ"א) שהוא יתרון בהשמחה דיו"ט שצ"ל בלא"ה, אבל ראה לקמן הערה 40.
11. סוכה פ"ה מ"א.
. בכמה דפוסים: בכל. וראה סהמ"צ הוצאת ר"ח העליר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.