244

ניתן לומר, שהפסוק מזכיר, בדרך אגב, את השבת, כדי להראות את ההבדלים בין שבת ליום־טוב⁹: (א) שבת שלא כיום־טוב, אינה תלויה בבית דין⁹. (ב) השבת שלא כיום־טוב נקראת "שבת שבתון", מפני שאסורה בה גם מלאכת אוכל־נפש¹⁰.

תמיהתו של רש"י כאן היא לגבי ההקדמה לשבת: "ששת ימים תעשה מלאכה" – בציווי הראשון בתורה¹¹ על השבת מובן, שיש צורך בהקדמה "ששת ימים¹²", כי התורה צריכה להבהיר לפני האיסור על עשיית מלאכה בשבת, שאין לחשוש למניעת פרנסה וכדומה, שהרי "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"¹³.

ועוד: א) ההקדמה "ששת ימים..." מתאימה להמשך הפסוק שם, שהטעם לשמירת שבת הוא "כי ששת ימים עשה ה'... וינח..."¹⁴. ב) מ"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"¹⁵ לומדים, כדברי רש"י¹⁶, ש"כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה...".

אך כאן, בפרשת אמור, אין זה המקום העיקרי לאזהרה על שבת, והיא מוזכרת בדרך־אגב, בגלל שאר המועדים, ומתעוררת השאלה: מהו הקשר של ההקדמה של ששת הימים לפני שבת ל"מועדות" – התורה היתה צריכה להתחיל ב"ביום השביעי שבת שבתון..."?

לשאלה זו עונה רש"י על־ידי דברי חז"ל "מה ענין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל..." – הפסוק רוצה להשוות את החומרה בעשיית מלאכה במועדות לחומרת עשיית מלאכה בשבת, ומכך מובן מדוע מקדימה התורה "ששת ימים תעשה מלאכה".

ה. שני סוגי זמן

ההסבר לכך הוא:

"ששת ימים" אינם רק כמות של ששה ימים נפרדים, אלא מציאות של יחידה מגובשת, משך זמן של "ששת ימים", כפי שמסביר רש"י מאוחר יותר¹⁷ "כל מקום שנאמר שבעת שם דבר הוא שבוע של ימים .. וכן כל לשון שמונת ששת..." – תקופה אחת של שישה, שבעה או שמונה ימים.

זוהי המשמעות של "ששת ימים תעשה מלאכה": הקדוש־ברוך־הוא קבע מציאות מיוחדת של "ששת ימים", שרק בה מותרת עשיית מלאכה. כלומר, כל הזמנים שאינם