243

תוכן הענין שאותו הוא מפרש, כבדוגמאות הנ"ל: רש"י אינו מסתפק בציטוט "ועשו" בלבד, אלא מוסיף "את האפוד", כי על נקודה זו מוסב פירושו – עשיית האפוד. וכך גם בפסוק "אלה מועדי..." אין רש"י מצטט רק את המילה "אלה", אלא: "אלה מועדי ה'".

ואילו בעניננו דן פירוש רש"י ב"(מה) ענין שבת...", בעוד אשר המילים "ששת ימים" אינן מכילות את "ענין שבת", אפילו לא באופן חלקי.

ג. מדוע הצד השלילי תחילה?

שאלה נוספת מתעוררת על לשונו של רש"י: מדוע מתחיל רש"י בצד השלילי "שכל המחלל את המועדות...", ולא בצד החיובי – "כל המקיים את המועדות...", במיוחד כאשר הפסוק המשווה ביניהם מדבר על הצד החיובי של שמירתם?

ולמרות שהפירוש, בסדר זה, לקוח מ"תורת כהנים"⁵, הרי ידוע, כפי שמוסבר פעמים רבות, שרש"י אינו מצטט בפירושו את דברי חז"ל בלשונם אלא באופן המסביר את פשוטו של מקרא, וזאת בנוסף לכך ש"תורת כהנים", לפי גירסתנו, אינו מתעכב על מילות הפסוק אלא על הענין באופן כללי.

לכאורה, ניתן היה לענות על כך: בהשוואת יום־טוב לשבת מתכוון הפסוק, בעיקר, למנוע את ההקלה בעשיית מלאכה ביום־טוב, מתוך מחשבה שיום־טוב, ואיסור המלאכה שבו, נקבע על ידי בית דין⁶ בלבד ותלוי בו. לפיכך מושם הדגש העיקרי כאן על האזהרה "כל המחלל...", ורק אחר־כך מביא את ההמשך – "כל המקיים...".

אך אין די בתשובה זו, מפני שההשוואה בין יום־טוב לשבת מתבטאת בפסוק על־ידי החיוב בשמירת המועדות וקיומם, ולא בשלילה של חילול שבת ויום־טוב, ולכן היה צריך רש"י, בפירושו על הפסוק, לכתוב רק את הצד החיובי, או, לפחות, לכתוב את שני הצדדים לפי סדר הפסוק – "כל המקיים...", ורק אחר־כך "כל המחלל..."?

ד. הקושי הוא על ההקדמה "ששת ימים..."

ההסבר לכך הוא:

השאלה "מה ענין שבת אצל מועדות" לגבי שבת כשלעצמה איננה קשה כל־כך לפי פשוטו של מקרא⁷, כי, כתשובת מספר מפרשי־התורה, גם השבת נכללת ב"אלה מועדי ה'...", מפני שהיא יכולה להיקרא "יום מועד"⁸, בהיותה יום האסור במלאכה. ואף אם נאמר שהשבת אינה נכללת ב"מועדי ה' אשר תקראו...", בכל זאת