227
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יכולים לתת את השקלים גם לאחר ראש חודש ניסן, כי תורמים גם על העתיד להיגבות20. (ולהעיר: אף מי שאינו נותן את מחצית השקל, יש לו חלק בתרומה ובקרבנות הציבור21).
ולפי זה היתה צריכה להיות ההכרזה "על הכלאים" לפני ההכרזה "על השקלים" – ומדוע אומרת המשנה בסדר הפוך?
ה. הטעם לאיסור כלאים ולהכרזה על השקלים
ההסבר לכך (על־פי פנימיות הענינים) הוא:
הרמב"ן22 מסביר את הטעם לאיסור כלאים כך: על־ידי הכלאים משנים את חוקי הטבע שקבע הקדוש־ברוך־הוא, שיהיה דוקא "דשא עשב... עץ... עושה פרי למינו"23 (ובדומה לכך בסוגי כלאים אחרים).
הטעם להכרזה באחד באדר "על השקלים" הוא: את קרבנות הציבור של כל שנה צריך להביא דוקא מן השקלים של שנה זו – אסור להשתמש בשקלים של שנה אחת (שמלפני ראש חודש ניסן) לצורך קרבנות ציבור של השנה הבאה (לאחר ראש חודש ניסן) – אין מערבין שנה אחת באחרת. לכן מכריזים באחד באדר שיש לתת את השקלים לפני השנה החדשה (ראש חודש ניסן)24.
ו. ענין של "למינהו" בעולם נובע מאי־עירוב בעבודה הרוחנית
מכיון ש"קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא"25 מובן שכל דבר שישנו בעולם, הרי לא זו בלבד שהוא קשור לתורה ומשתקף בה (ובעבודת בני ישראל), אלא יותר מכך: בתחילה קיים הדבר בתורה, ורק אחר כך וממנה הוא יורד לעולם.
זהו ההסבר להקדמת ההכרזה "על השקלים" לפני ההכרזה "על הכלאים": כדי שהעולם יהא כראוי, דוקא "למינהו", ולא כלאים, צריך למנוע לפני כן בעבודת ישראל ובתורה (הוראה), את ה"עירוב" של דברים שונים אשר צריכים להיות נפרדים, למינהו.
ולכן משמיעים ומכריזים תחילה בית דין, אשר תפקידם הוא תורה והוראה, "על השקלים" – שעל־ידי הכרזה זו נגרם שהשקלים המובאים לקרבנות – עבודה – ישמשו בזמן הנכון, ושלא יערבו את השקלים עם קרבנות של שנה אחרת.
המשמעות העמוקה והרחבה יותר של הדברים היא: בית דין מכריזים
הערות
- 20. שקלים ספ"ג. כתובות קח, א. וש"נ. רמב"ם הל' שקלים פ"ב ה"ט.
- 21. דעת רש"י כתובות שם ד"ה ועל העתיד לגבות. וראה כס"מ (הל' שקלים שם) דכ"ה דעת הרמב"ם.
- 22. פרשתנו יט, יט. וראה ג"כ זח"ג פו, ב.
- 23. בראשית א, יא. וברמב"ן הנ"ל: שנאמר בכולם למינהו.
- 24. ירושלמי שקלים בתחילתה.
- 25. זח"ב קסא, ריש ע"ב. וראה ב"ר בתחילתו.
כתובות ק״ח א - הטקסט מספריא
שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ, וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֲבֵידָתוֹ. וּבְמָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ.
בִּשְׁלָמָא שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ — מִצְוָה קָעָבֵיד. דִּתְנַן: תּוֹרְמִין עַל הָאָבוּד וְעַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת.
וּמַחֲזִיר לוֹ אֲבֵידָתוֹ נָמֵי מִצְוָה קָעָבֵיד. אֶלָּא פּוֹרֵעַ לוֹ אֶת חוֹבוֹ, הָא קָמִשְׁתָּרְשִׁי לֵיהּ!
אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: הָא מַנִּי? חָנָן הִיא, דְּאָמַר: אִיבֵּד אֶת מְעוֹתָיו.
וְרָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, שֶׁלָּוָה עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִפְרוֹעַ.
בִּשְׁלָמָא רָבָא לָא אָמַר כְּרַב אוֹשַׁעְיָא: דְּמוֹקֵים לַהּ כְּרַבָּנַן. אֶלָּא רַב אוֹשַׁעְיָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרָבָא? אָמַר לָךְ רַב אוֹשַׁעְיָא: נְהִי דַּהֲנָאָה לֵית לֵיהּ,
the other may contribute his shekel for him, i.e., it is permitted for the second individual to donate the half-shekel from his own money to the Temple on behalf of the first one, who is prohibited by the vow from deriving benefit; and he may repay his debt for him, i.e., if the one prohibited by the vow owes money to a third party, the one from whom he may not derive benefit may pay off that debt on his behalf. And he may return to him his lost object, and in a place where one takes a wage for returning a lost article, the benefit paid for the return of the item goes to the Temple treasury of consecrated property.
The Gemara discusses this mishna: Granted, he may contribute his shekel for him, as he thereby performs a mitzva. The one prohibited by the vow from deriving benefit does not derive any direct benefit from this action, as even if he did not pay the half-shekel, all Jews have a share in the communal offerings brought in the Temple, as we learned in a baraita: One performs the collection of money from the chamber with the intention that the ceremony apply to money that is lost, and money that has already been gathered but has not yet been brought to the Temple, and money that will be gathered in the future. This shows that even if one did not give a half-shekel, the communal offerings are nevertheless sacrificed in his name.
And concerning the halakha that he may return to him his lost object, he also performs a mitzva by means of this action. However, with regard to the statement that he may repay his debt for him, this is problematic because it provides a gain for the one prohibited by the vow from deriving benefit; if he did not repay the person’s debt, that person would have to pay it from his own pocket. Consequently, it should be considered as though the one prohibited from deriving benefit received money.
Rav Oshaya said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Ḥanan, who said in the mishna: He has lost his money. In other words, this is referring to a case in which he repays a debt that the other does not really have to repay at all, and therefore he is doing a favor to the creditor, not to the one who is prohibited from deriving benefit.
And Rava said: You can even say that this is in accordance with the opinion of the Rabbis, and here we are dealing with a situation where the borrower borrowed money on the condition that he need not pay it back until he chooses to do so. In that case, if the one from whom this borrower may not derive benefit repaid the debt for him, he performed a favor only to the lender, not to the borrower.
The Gemara analyzes these opinions: Granted, Rava did not say his statement in accordance with the explanation of Rav Oshaya, as he establishes the mishna in Nedarim not only in accordance with the view of Ḥanan, but also in accordance with the opinion of the Rabbis. However, what is the reason that Rav Oshaya did not say that the mishna is referring to a loan that did not have to be repaid, in accordance with the explanation of Rava? The Gemara answers that Rav Oshaya could have said to you: Although in this type of loan there is no benefit to the borrower, as he need not repay it within a certain period of time,
משנה תורה, הלכות שקלים ב׳:ט׳ - הטקסט מספריא
כשהוא תורם מתכוין לתרום על הגבוי שיש בלשכה. ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה. ועל העתיד לגבות כדי שיהיו אלו השקלים שהוציאן להסתפק מהן כפרה על ישראל וכאילו הגיעו כל שקליהן ללשכה ונתרמה מהן תרומה זו.
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כג ‹ ח'תשסז לקו"ש חי"ז ע' 227
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה לה מאותו ספר כתובות קח, א
- לקוטי שיחות כרך יט כ' אב שיחה א מאותו ספר כתובות קח, א
- לקוטי שיחות כרך כד אלול שיחה א מאותו ספר כתובות קח, ב
- תורת מנחם תשי"ד שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ז כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ז כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשח"י כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ט כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ב כתובות קח, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ח כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ג כתובות קח, א