177

זאת הלכה בעבודה של יום־הכיפורים, אלא הלכה לגבי הכהן הגדול, לגבי דרגתו ביום־הכיפורים.

ו. יש קשר בין תחילת המסכת לסופה

כידוע³¹, יש קשר בין תחלת מסכת לבין סופה, ולכן נוהגים – ב"הדרן" – למצוא תוכן משותף בין סיום המסכת לתחילתה.

וכך גם בענינינו: לענין של "ביתו זו אשתו" הכלול במשנה הראשונה של מסכת יומא יש קשר עם המשנה האחרונה שבמסכת³²: "אמר רבי עקיבא³³ אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין מי^* מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר³⁴ וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר³⁵ מקוה ישראל ה'³⁶ מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש־ברוך־הוא מטהר את ישראל".

כדי להבין את הקשר, יש לעמוד תחילה על מספר שאלות המתעוררות על דברי רבי עקיבא, והן:

א) לכאורה, מהו חידושו של רבי עקיבא? הן זהו דבר מובן – מאליו, שרק הקדוש־ברוך־הוא הוא המטהר את ישראל מחטאיהם, כמפורש במספר פסוקים בתנ"ך!?

במיוחד קשה הדבר, שהרי בדיוק לפני מאמרו של רבי עקיבא כתוב במשנה: "דרש ראב"ע: מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו³⁷ עבירות שבין אדם למקום יום־הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו", ומכך שנאמר כאן שהטהרה ביום הכיפורים היא "לפני ה'" מובן שהכפרה באה מאת הקדוש־ברוך־הוא, ומה מוסיפים דברי רבי עקיבא על דברי ראב"ע?

ב) הדבר תמוה אף יותר: לשם מה צריך רבי עקיבא להביא, כהוכחה לכך שהקדוש־ברוך־הוא מטהר את ישראל, פסוק מן הנביאים, והוא אינו מסתפק בפסוק מיחזקאל אלא מביא כהוכחה שניה³⁸ פסוק מירמיהו, בעוד אשר זהו פסוק מפורש בחומש, כמובא בדברי ראב"ע, "...יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו"?

ואדרבה: דוקא בפסוק זה מפורשים שני הפרטים הנידונים במאמרו של