175

זו^*, הוא אינו רואה רק שכל מה שברא הקדוש־ברוך־הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו¹⁹, אלא שבכל ענין הוא רואה את עיקרו ומטרתו, ולא את הדבר עצמו. עד כדי כך, שהוא כינה כל דבר לפי תכליתו בעולם. אצלו לא ייתכן "קריתי לאשתי אשתי", כי הוא אינו רואה "אשתי", אלא "ביתי"^*: כיוון שהנישואין ("אשתו") הם הכנה לתכלית של קיום מצוות פרו ורבו – הקמת בית בישראל, שבא כתוצאה מן הנישואין, לכן הוא ראה את "אשתי" רק כ"ביתי".

[כפי שמוסבר ע"י ה"ראשונים"²⁰, על השאלה מדוע לא תיקנו ברכה על הקידושין ("אשר קדשנו במצוותיו וציונו לקדש את האשה") כפי שתיקנו על מצוות אחרות, שזה מפני שהקידושין והנישואין הם הכנה בלבד לעיקר ולמטרה הבאים מאוחר יותר, על־ידי קיום מצוות פרו־ורבו^*].

בכך שונה היה נוהגו של רבי יוסי מנוהג חבריו:

אצל תנאים אחרים היו ימים שבהם "קריתי לאשתי אשתי". הם ראו את הענין של "אשתו" כשלעצמו, ללא התכלית של "ביתי", ודרך זו אף היא לפי התורה. כפי שנמצאת בתורה ההלכה²¹: "נקי יהיה לביתו" (כדי שיוכל להיות "ושמח את אשתו" – בשנה הראשונה) החל מיד לאחר הנישואין, לפני הולדת בנים. וכן הציווי ברגלים וכו' "ושמח את אשתו"²², עד כדי כך שהדבר פוטרו מחובות אחרות; "איש ואשה זכו שכינה ביניהם"²³, וכן ענינים שונים בכלל בחיי הנישואין של "איש ואשה" כשלעצמם, על־פי התורה.

אך דרכו של רבי יוסי היתה שונה: כל חיי הנישואין שלו היו כדי לקיים את הציווי "פרו ורבו", להגשים את הכוונה של "לא תהו בראה לשבת יצרה"²⁴, והוא ראה בענין של "אשתו" כבר מלכתחילה רק את המטרה המאוחרת של "ביתי".

[דוגמא לכך נמצאת גם במאמר חז"ל²⁵: "איזהו חכם הרואה את הנולד", המשמעות הפשוטה שלו היא, שהחכם מבין ויודע בכל ענין מה "יוולד" ממנו. אך הפירוש המדוייק יותר הוא: אין כתוב "יודע את הנולד" (או "מבין" וכדו'), אלא "רואה את הנולד" – יותר מידיעה והבנה: החכם^* רואה את הנולד בדיוק כשם שאחרים רואים את הקיים, והרי "אינה