ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז שמיני שיחה ג

109

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ג

שמיני

א. הסבר מפרשי רש"י על המילים "וייטב בעיניו"

מן הפסוק¹ "וישמע משה וייטב בעיניו" מצטט רש"י את המילים "וייטב בעיניו", ומפרש "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי".

המפרשים² מסבירים זאת, שאילו היה משה "בוש", הוא היה אומר "לא שמעתי", אך כיון שהוא "לא בוש", לפיכך הוא לא אמר לא שמעתי אלא "הודה" ואמר "שמעתי ושכחתי", כפי שנאמר בגמרא³.

אך בדרך הפשט בפירוש רש"י אין ההסבר מובן כלל: ידוע שרש"י סגנן את פירושו באופן ברור, כך שגם בן חמש למקרא יוכל להבינו. אילו רצה רש"י לומר שמשה הודה ואמר "שמעתי ושכחתי", הוא לא היה מחסיר את העיקר – את המילים שאמר משה.

כן מובן, שאין לומר שרש"י מסתמך על הנאמר בגמרא – "שמעתי ושכחתי", כי, כאמור מספר פעמים, מפרש רש"י את הפסוקים במקום, ואינו סומך על הסברים במקום אחר, ובמיוחד בעניננו, כאשר רש"י אינו מזכיר כלל את המקור בגמרא לפירושו.

לפי כל זה נראה, שרש"י מסביר את הפסוק לפי פשוטו של מקרא, באופן

ג השונה מהסברו בדרך ההלכה, בגמרא. במיוחד, כאשר ענין זה מופיע ב"תורת־כהנים", ושם⁴ אין הלשון כמו בגמרא, ורש"י בוחר את הנאמר ב"תורת־כהנים"⁵.

ב. שאלות נוספות על דברי רש"י ועל הסברי המפרשים

בנוסף לכך יש להבין: א) מהו הקושי בפסוק שאותו רוצה רש"י להסביר? לכאורה, מובן הפסוק בפשטות: "וישמע משה" – לאחר ששמע את טענת אהרן – "וייטב בעיניו".

ב) מהו ההכרח, לפי פשוטו של מקרא, לומר ש"הודה ולא בוש לומר לא שמעתי"?

יש מפרשים⁶, הסוברים, שההכרח לפירוש רש"י נובע מן המילים "וישמע משה", שהן, לכאורה, מיותרות (כי מובן, שהוא שמע את דברי אהרן אליו), ודי היה במילים, "וייטב בעיני משה".

ומכך שהפסוק אומר תחילה "וישמע משה", מדייק רש"י, שהכוונה היא שמשה שמע את דברי אהרן עוד לפני כן – מהקב"ה, אך שכחם, ולפיכך

הערות

1. פרשתנו י, כ.
2. רא"ם, גו"א, דברי דוד (להט"ז), ש"ח, ועוד.
3. זבחים קא, א־ב.
4. אלא ששם איתא הודה מיד ולא בוש כו'.
5. וצ"ל שמפרשי רש"י הנ"ל יפרשו כפירושם גם בתו"כ, ראה קרבן אהרן שם. ועוד.
6. ראה דברי דוד כאן. באר יצחק.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.