101

להדגיש זאת, כדי שיזדרזו לעשות זאת, ולא ישהו את הטומאה ב"פני הקודש"¹².

ושוב נשארת אפוא השאלה מנין לומד רש"י את החידוש שהציווי "שאו..." נאמר כדי "שלא לערבב את השמחה"?

ב. מדוע מוסיף רש"י את

ישראל", שרש"י מפרש "נסתכלו .. ונתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת התורה" – והוא אינו מביא את המשל.

אם כך, מדוע צריך רש"י להביא בפסוקינו את המשל "כאדם האומר לחבירו..."? מה בפסוק זה אינו מובן ללא המשל?

המשל?

ג. השאלה על התוספת

בפירוש רש"י עצמו אין מובן: מדוע צריך רש"י להוסיף את המשל "כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה". לכאורה, די היה אילו אמר רש"י בקצרה: "שאו את אחיכם וגו' – שאין לערבב את השמחה"?

השאלה אף חזקה יותר: אותו ענין – שאין לערבב את השמחה – מוזכר בדברי רש"י שני פסוקים מאוחר יותר¹³, לגבי הציווי "ראשיכם אל תפרעו", ואכן שם הוא אומר בקצרה "אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום".

כאן ניתן לומר שהוא מסתמך על דבריו הראשונים, אך בדומה לכך אנו מוצאים גם לפני כן, בסוף פרשת משפטים¹⁴, על הפסוק "ויראו את אלקי

"כאדם האומר לחבירו"

אף אילו נמצא הסבר לכך שרש"י מוכרח להשוות את "שאו את אחיכם מאת פני הקודש" להעברת המת מלפני הכלה, עדיין אין מובנת ההרחבה בלשונו "כאדם האומר לחבירו¹⁵ העבר...". רש"י יכול היה לומר בקצרה "כמו שמעבירין את המת מלפני הכלה שלא לערבב את השמחה" וכדומה?

השאלה תמוהה אף יותר: הביטוי "העבר את המת מלפני הכלה" מצוי במסכת כתובות¹⁶, ושם אין הוא נכתב כפתגם השגור בפי בני אדם – "כאדם האומר לחבירו" – אלא כהלכה: "מעבירין את המת מלפני הכלה". מדוע, אפוא, מוסיף רש"י את המילים