100
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
שמיני
א. פירוש רש"י על "שאו..."
לאחר שהתורה1 מספרת אודות מיתת נדב ואביהוא, נאמר2 "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן... ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה". רש"י מצטט את המילים "שאו את אחיכם...", ומפרש: "כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה שלא לערבב את השמחה".
מנין ההוכחה שהאמירה "שאו את אחיכם..." לא היתה כדי לקברם3, אלא "שלא לערבב את השמחה"? על כך עונים המפרשים4, שקשה לרש"י הפירוט בפסוק "(שאו...) מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה", שהרי אם האמירה "שאו..." היא רק לצורך הקבורה צריך היה לומר "שאו את אחיכם וקברום"? אף אם נאמר שהכרחי לציין שמקום הקבורה צריך להיות "מחוץ למחנה", עדיין מיותרות המילים "מאת פני הקודש"5.
מכך מסיק רש"י, שהמילים "מאת
ב פני הקודש" מבטאות את מטרת "שאו את אחיכם", והסיבה לכך היא "שלא לערבב את השמחה"6, שהיתה במשכן באותו יום.
אך פירוש זה אינו מובן:
א) מדוע מצטט רש"י את המילים "שאו את אחיכם", ולמילים "מאת פני הקודש" הוא רומז במילה "וגו'" בלבד? אם ההוכחה לפירושו נלמדת דוקא מן המילים "מאת פני הקודש", הוא צריך היה לצטט7 קודם כל מילים אלו8?
ב) ועיקר: ההדגשה "שאו... מאת פני הקודש" מובנת בפשטות. הציווי "שאו..." לא נאמר רק לצורך הקבורה, אלא צריך היה להוציא את הגופות9 של נדב ואביהוא כדי שהטומאה10 לא תישאר במשכן11. ומשה היה צריך
הערות
- 1. פרשתנו י, א ואילך.
- 2. שם, ד.
- 3. כפשטות הענין, וכפי' האברבנאל כאן.
- 4. רא"ם, גו"א, דבק טוב ועוד כאן.
- 5. ראה רע"ב, באר מים חיים ומשכיל לדוד כאן. ולהעיר ממש"נ בתרומת הדשן (צו ו, ד) "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה גו'". ועד"ז בחטאות הצבור והכהן גדול נאמר (ויקרא ד, יב. שם, כא – נזכרו באברבנאל כאן) "והוציא את (כל) הפר אל מחוץ למחנה".
- 6. ראה לעיל (ט, כד) "וירא כל העם וירונו", ובפרש"י "כתרגומו" ("ושבחו"). וראה תו"כ עה"פ. ועוד.
- 7. וגם: למה מעתיק רש"י גם התיבות "את אחיכם", שלכאורה אין רש"י מוסיף ביאור בתיבות אלו כלל.
- 8. ובדפוס א' וב' ורוב כת"י רש"י (שתח"י) נעתק רק "שאו את אחיכם (בלי "וגו'").
- 9. ראה רש"י לקמן (פסוק ה) "שלא נשרפו .. אלא נשמתם". וראה בארוכה שם אפרים לפרש"י. ואכ"מ.
- 10. גם את"ל שעדיין לא נצטוו על טומאת מקדש [עיין רש"י תצוה ל, יו"ד. ויקרא ה, ב־ג. פרשתנו י, יז. נשא ה, ב. וראה צו ז, יט־כא. ואכ"מ] – הרי מובן בפשטות (גם לבן חמש) שאין מקום למת במשכן.
- 11. בתו"כ פרשתנו (י, ב) פלוגתא אם מתו בפנים או בחוץ. אבל (נוסף לזה שגם להדיעה שמתו בחוץ ה"ז בחצר המשכן, הרי) בפשוטו של מקרא מתו "לפני ה'" במקום שהקריבו ה"אש זרה" ושמשם יצא "אש מלפני ה' ותאכל אותם" (שם, א־ב). ולהעיר מהשקו"ט דאם מתו בפנים הרי נטמא המשכן וצריך הזאה כו' (רבותינו בעה"ת (דעת זקנים והדר זקנים), פי' הרא"ש וטור הארוך פרשתנו (שם, ב־ה). זית רענן ליל"ש שם. ועוד).
רש"י על שמות ל׳:י׳ - הטקסט מספריא
וכפר אהרן. מַתַּן דָּמִים:
אחת בשנה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַחֲרֵי מוֹת וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו (ויקרא ט"ז):
חטאת הכפרים. הֵם פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַמְכַפְּרִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:
קדש קדשים. הַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ לִדְבָרִים הַלָּלוּ בִּלְבַד וְלֹא לַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת:
וכפר אהרן AND AARON SHALL MAKE EXPIATION — This refers to the placing of the blood upon the horns of the altar.
אחת בשנה ONCE IN THE YEAR — On the Day of Atonement. This is what is said in the section אחרי מות, which describes the sacrificial service on that day, (Leviticus 16:18) “And he shall go out unto the altar that is before the Lord and make an expiation upon it”.
חטאת הכפרים SIN-OFFERING OF EXPIATION — These are the bullock and goat of the Day of Atonement which atone for the uncleanness of the Sanctuary and its holy offerings (Shevuot 2b; cf. Rashi on Leviticus 16:11).
קדש קדשים [IT IS] MOST HOLY — the altar is sanctified for offering on it these things alone and not for any other sacrificial service.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

