ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז שמיני שיחה ב

100

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ב

שמיני

א. פירוש רש"י על "שאו..."

לאחר שהתורה¹ מספרת אודות מיתת נדב ואביהוא, נאמר² "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן... ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה". רש"י מצטט את המילים "שאו את אחיכם...", ומפרש: "כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה שלא לערבב את השמחה".

מנין ההוכחה שהאמירה "שאו את אחיכם..." לא היתה כדי לקברם³, אלא "שלא לערבב את השמחה"? על כך עונים המפרשים⁴, שקשה לרש"י הפירוט בפסוק "(שאו...) מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה", שהרי אם האמירה "שאו..." היא רק לצורך הקבורה צריך היה לומר "שאו את אחיכם וקברום"? אף אם נאמר שהכרחי לציין שמקום הקבורה צריך להיות "מחוץ למחנה", עדיין מיותרות המילים "מאת פני הקודש"⁵.

מכך מסיק רש"י, שהמילים "מאת

ב פני הקודש" מבטאות את מטרת "שאו את אחיכם", והסיבה לכך היא "שלא לערבב את השמחה"⁶, שהיתה במשכן באותו יום.

אך פירוש זה אינו מובן:

א) מדוע מצטט רש"י את המילים "שאו את אחיכם", ולמילים "מאת פני הקודש" הוא רומז במילה "וגו'" בלבד? אם ההוכחה לפירושו נלמדת דוקא מן המילים "מאת פני הקודש", הוא צריך היה לצטט⁷ קודם כל מילים אלו⁸?

ב) ועיקר: ההדגשה "שאו... מאת פני הקודש" מובנת בפשטות. הציווי "שאו..." לא נאמר רק לצורך הקבורה, אלא צריך היה להוציא את הגופות⁹ של נדב ואביהוא כדי שהטומאה¹⁰ לא תישאר במשכן¹¹. ומשה היה צריך

הערות

1. פרשתנו י, א ואילך.
2. שם, ד.
3. כפשטות הענין, וכפי' האברבנאל כאן.
4. רא"ם, גו"א, דבק טוב ועוד כאן.
5. ראה רע"ב, באר מים חיים ומשכיל לדוד כאן. ולהעיר ממש"נ בתרומת הדשן (צו ו, ד) "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה גו'". ועד"ז בחטאות הצבור והכהן גדול נאמר (ויקרא ד, יב. שם, כא – נזכרו באברבנאל כאן) "והוציא את (כל) הפר אל מחוץ למחנה".
6. ראה לעיל (ט, כד) "וירא כל העם וירונו", ובפרש"י "כתרגומו" ("ושבחו"). וראה תו"כ עה"פ. ועוד.
7. וגם: למה מעתיק רש"י גם התיבות "את אחיכם", שלכאורה אין רש"י מוסיף ביאור בתיבות אלו כלל.
8. ובדפוס א' וב' ורוב כת"י רש"י (שתח"י) נעתק רק "שאו את אחיכם (בלי "וגו'").
9. ראה רש"י לקמן (פסוק ה) "שלא נשרפו .. אלא נשמתם". וראה בארוכה שם אפרים לפרש"י. ואכ"מ.
10. גם את"ל שעדיין לא נצטוו על טומאת מקדש [עיין רש"י תצוה ל, יו"ד. ויקרא ה, ב־ג. פרשתנו י, יז. נשא ה, ב. וראה צו ז, יט־כא. ואכ"מ] – הרי מובן בפשטות (גם לבן חמש) שאין מקום למת במשכן.
11. בתו"כ פרשתנו (י, ב) פלוגתא אם מתו בפנים או בחוץ. אבל (נוסף לזה שגם להדיעה שמתו בחוץ ה"ז בחצר המשכן, הרי) בפשוטו של מקרא מתו "לפני ה'" במקום שהקריבו ה"אש זרה" ושמשם יצא "אש מלפני ה' ותאכל אותם" (שם, א־ב). ולהעיר מהשקו"ט דאם מתו בפנים הרי נטמא המשכן וצריך הזאה כו' (רבותינו בעה"ת (דעת זקנים והדר זקנים), פי' הרא"ש וטור הארוך פרשתנו (שם, ב־ה). זית רענן ליל"ש שם. ועוד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.