63

ממצרים כמ"ש בסימן תצ"ד, וכיוון שט"ו בניסן היה בה' בשבת אם כן עשרה בניסן היה בשבת".

יש להבין: העובדה ש"בה' בשבת יצאו ישראל ממצרים" מוסברת בגמרא⁴³, וב"תוספות"⁴⁴ נמצא החשבון, שלפיו חלה שבת בעשרה בניסן, אך לשם מה מביא זאת אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך? אמנם, אדמו"ר הזקן מביא בשולחן ערוך שלו את "ההלכות בטעמיהן"⁴⁵, אך זהו איננו טעם, אלא חשבון, ומקורותיו בגמרא ובתוספות, ובכלל, הוא איננו מצטט בשולחן ערוך את ההלכות בלשונן המקורית, ודי היה באומרו "ואותו היום שבת היה"⁴⁶.

ויש לומר שעל־ידי־זה יובן תוכנו של שבת הגדול.

כדי להבין זאת יש להקדים ולומר, שאת כוונת הציווי "בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות...", אשר הביא ל"מכה מצרים בבכוריהם", ניתן להבין בשתי דרכים:

א) לקיחת השה בעשור לחודש וניסי שבת הגדול לא היוו רק הכנה להקרבת הפסח בי"ד ניסן ולגאולת מצרים שלאחריו, אלא היתה להם מטרה בפני עצמה⁴⁷.

ב) מטרת לקיחת השה וכו' היתה רק כהכנה להקרבת הפסח ולגאולת מצרים⁴⁸.

באופן דומה ניתן לומר ברוחניותם של הענינים: הניסים של שבת הגדול באו רק כהכנה ל"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא בכבודו ובעצמו", אשר הביא ליציאת מצרים, או שהיתה בענין זה משמעות בפני עצמו.

לפיכך, כאשר מסביר אדמו"ר הזקן על שבת הגדול, הוא אומר "שהרי בה' בשבת יצאו ישראל ממצרים .." וכיוון שט"ו בניסן היה בה' בשבת א"כ עשרה בניסן היה בשבת, ובכך הוא מציין שהענין של "בעשור לחודש הזה" בא