64
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כתוצאה של "בה' בשבת יצאו ישראל ממצרים..."49.
ט. אתהפכא חשוכא לנהורא
לפי האמור לעיל, שהנס של שבת הגדול הוא פעולה של "אתהפכא חשוכא לנהורא", מובנת טוב יותר ההוספה: בה' בשבת... כדלקמן:
שבת היא ספירת המלכות – "שבת מלכתא" – אז שרויה ספירת המלכות בעליה בספירות העליונות יותר – ז"א, בינה וכו'50. אך כיוון שמלכות מצד עצמה נקראת "נהורא אוכמא ותכילת" (אור כהה ומכלה). כלומר, מהשפעתה מתבטלים המתנגדים51.
לפיכך מסביר אדמו"ר הזקן שהנס של שבת הגדול תלוי בגילוי של גאולת ויציאת מצרים שלאחריו, שאז השפיעה ספירת הבינה52 עלמא דחירו53 (=עולם החירות), ואולי יש לומר, שכיוון שבינה היא מקור ושורש הגבורות54, נבע ממנה ענין של "אתהפכא" בנס של "למכה מצרים בבכוריהם", מפני שאין הדינים נמתקים אלא בשורשם55, ולפיכך נבעה מן ה"שבת" שביתה מן המזיקין באופן של "גדול" – הפיכת56 המזיקין למסייעים לקדושה57.
יש צורך בהסבר זה, למרות שמהות השבת היא שביתה מן המזיקין, אך זה יתגלה רק לעתיד לבוא, כאשר תהיה שבת ומנוחה לחיי העולמים, ואילו לפני כן "האתהפכא" של שבת היא רק ב"קליפות נוגה"58, ועל־אחת־כמה־
הערות
- 49. וע"ד התירוץ ע"ז שאומרים "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", אף שנצטוו על המצות קודם לזה (שמות יב) – הקב"ה ציוום לעשות המצה לזכרון הפלא שהוא עתיד לעשות להם, וכן נצטוו בפסח ע"ש ופסח ה' קודם מעשה הנס (ז"פ, שבה"ל, אבודרהם ולקו"ת צו סד"ה להבין מ"ש בהגדה – הובאו בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (קה"ת) ע' ל.
- 50. ראה פרדס שער ערה"כ פכ"א ע' שבת. לקו"ת אמור (לו, ב). סידור ד"ה מזמור שיר ליום השבת (קפז, ג ואילך). יהל אור שם (ס"ע תרכז ואילך). ד"ה ויהי ביום השמיני תש"ד שם. ובכ"מ.
- 51. ראה סידור ד, סע"ב ואילך. ה, סע"א ואילך, אמ"ב שער הציצית פ"ג ופ"ז. וראה לקו"ת שלח מה, סע"ב ואילך. ובכ"מ.
- 52. וכמבואר בענין שרק פסח נקרא (ממחרת) השבת. ראה לקו"ת אמור שם. וראה יהל אור שם (ע' תרלג).
- 53. ראה לקו"ת אמור שם, ג. ר"ה ס, ב. וש"נ.
- 54. תניא פי"ג. וראה זח"ב קעה, ב.
- 55. תניא פל"א. אגה"ק סכ"ב (קלה, א). וראה לקולוי"צ שבהערה 58.
- 56. ראה יהל אור שם (ע' של. תרלא. תרלג) שגם בפסח נאמר תשביתו, השבתת המזיקין, ואדם יוצא יד"ח רק בדבר שיכול לבוא לידי חימוץ ושומרו מחימוץ כו'. ועי"ז ממתיקים דינים, עיי"ש.
- 57. ועפ"ז תובן השייכות דשבת הגדול לפ' מצורע* כי גם התיקון והתשובה דמצורע הוא ענין "אתהפכא" ובאופן של "והובא אל הכהן" – המתקת הגבורות בשרשן (ראה לקו"ת פרשתנו כה, ב. לקוטי לוי"צ לזהר ח"א ע' רד. תורת לוי"צ ע' קצד). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 108 ואילך, דאולי י"ל דקביעת שם הסדרה, פרשה בתורה – "מצורע" – כבכל הדפוסים וכו' – הו"ע דאתהפכא.
- 58. יהל אור שם (ע' שכח, תרלא. מים רבים שם פקס"ב) – משא"כ לעת"ל תהי' גם בגקה"ט, והרי למכה מצרים בבכוריהם כו' הוא אתהפכא – בנוגע לפעולה – בגקה"ט. *) שבשנה מעוברת (חוץ מ"בח"ה") קורין מצורע קודם פסח – שו"ע או"ח סי' תכח ס"ד.
לקוטי תורה, צו ג׳ - הטקסט מספריא
להבין ענין משמח חתן וכלה ומשמח חתן עם הכלה (ועמש״ל ס״פ ויגש), הנה חתן וכלה נק׳ יעקב ורחל כמבואר בפע״ח שער העמידה. והענין כי כנס״י נק׳ רחל והיא מלכות דאצילות המתלבשת בבי״ע כרחל לפני גוזזיה נאלמה הם הנבראים שהם בבחינת יש הפך בחי׳ א״ס ומוכרחת לירד ולהשפיע להם ולכך נק׳ כלה שתשוקתה לעלות ולהתכלל באור א״ס רק שבע״כ יורדת לפני גוזזיה נאלמתי דומיה (ועמ״ש סד״ה את קרבני לחמי ובד״ה אלה מסעי). ויעקב נקרא חתן חות דרגא מבריח מן הקצה אל הקצה (עיין בפ׳ תרומה דקע״ה ע״ב) המשכת אא״ס מריש כל דרגין בבחי׳ רחל היא בחי׳ כלה המקבלת המשכה והשפעה זו ונעשה בחי׳ יחוד והיינו המשכת סובב בממלא. והנה המשכה זו נק׳ בשם יעקב ע״ש כי יעקב אותיות יבקע כמ״ש בע״ח של״א ספ״א יבקע צורים במדבר (בתהלים סי׳ ע״ח ט״ו), וכתיב אז יבקע כשחר אורך (בישעיה סי׳ נ״ח) פי׳ כמו השחר שבוקע חשכת הלילה להאיר וכמ״ש וכמו השחר עלה. כך בחי׳ יעקב בוקע בחי׳ ישת חשך סתרו שבאור א״ס שאינו לא סובב ולא ממלא (כי גם סובב נק׳ אור מקיף משא״כ מה שלמעלה מבחי׳ סובב נק׳ ישת חשך סתרו. ועמ״ש מזה בד״ה שחורה אני ונאוה) להיות מאיר בבחי׳ גילוי וזהו שאומר הכתוב אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, ועיין מזה ברבות ס״פ בהר פי׳ ארוכתך בחי׳ א״א נמשך בבחי׳ מל׳ ונק׳ ארוכתך לנכח בחי׳ א״א שבכנס״י ולכן נק׳ א״א שמתפשט למטה בלי גבול וסוף ועמ״ש מזה סד״ה ועתה יגדל נא כו׳ ארך אפים.
ופי׳ תצמח היינו כמו בחי׳ הצמיחה שהיא יש מאין כמו שמלמעלה למטה יש מאין כך בחי׳ הצמיחה ממטה למעלה מכח הצומח אשר בארץ עד״מ להצמיח הגרעין הוא ג״כ כמו בחי׳ יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערוך כלל לגבי הפרי הנצמחת כו׳. וכך כתיב זורע צדקות מצמיח ישועות זורע צדקות הוא בחי׳ יעקב שבוקע ומאיר הארת אור א״ס מלמעלה למטה בבחי׳ צדקות שהיא בחי׳ מל׳ (כדפי׳ בפ׳ אחרי דע״ב א׳ ופ׳ ויקרא די״ו א׳), ועי״ז מצמיח ממטה למעלה בחי׳ ישועות והיינו בחי׳ ארוכתך שנמשך למטה בחי׳ א״א עד שמצמיח ממטה למעלה ביטול והתכללות (כענין יפה שעה א׳ בתשובה כו׳ וכנזכר בד״ה מה יפו פעמיך בפי׳ וענין יש קונה עולמו בשעה אחת כו׳), וזהו והלך לפניך צדקך לפניך הוא מלשון פנימיות והלך הוא לשון הולכה והמשכה שימשיך פנימית הלב לה׳ (עי׳ באגרת הקדש סי׳ ד׳ וסי׳ ח׳) שכ״ז נמשך ע״י בחי׳ זורע צדקות הנ״ל (ועמ״ש בד״ה שובה ישראל גבי נושא משך הזרע כו׳ ובד״ה אז ישיר כו׳ עלי באר בענין מעין גנים באר מים חיים ועיין בפ׳ שלח דקע״א א׳ ע״פ יצאו מים חיים כו׳):
ב אך הגורם להיות בחי׳ יעקב ויבקע הנ״ל הוא בחי׳ שמחה גילוי פנימית יאר ה׳ פניו, פי׳ כמו עד״מ ענין צהבו פניו של ר׳ אבהו מחמת שראה תוספתא חדתא דהיינו שמפני שנתמלא תענוג מהמצאת שכל חדש אזי מחמת תגבורת התענוג במוחו ותבונתו צהבו פניו להאיר ולהתגלות בפניו (ועמ״ש מזה בביאור ע״פ וספרתם לכם). וכך עד״ז יובן למעלה כי הנה מ״ש יעקב חבל נחלתו היינו אחר הבקיעה אבל להיות התעוררות הבקיעה הוא ע״י בחי׳ עוז וחדוה במקומו שעשוע המלך בעצמותו, (וענין זה הוא כעין מ״ש בד״ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו שבחינת כחתן יוצא נמשך מחופתו ע״ש ובד״ה ביום השמיני עצרת גבי אשר קדשנו במצותיו). וזהו שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בג״ע מקדם פי׳ רעים האהובים הן חתן וכלה הנ״ל ושמח תשמח היינו כנ״ל שהגורם הבקיעה להיות חות דרגא הוא בחי׳ השעשוע והתענוג והתגלות התענוג הוא בחי׳ השמחה (כמ״ש ע״פ שוש אשיש), והבקשה הוא שמח תשמח כו׳ כשמחך כו׳ מקדם בלי אתעדל״ת כמקדם בתחלת בריאת העולם שהי׳ מפני כי חפץ חסד הוא דהיינו אתעדל״ע בלי הקדם אתעדל״ת כי אין עצבות לפני המקום לפני המקום דייקא, משא״כ בזמן ומקום אבל למעלה הנה מקום אתי כתיב עוז וחדוה במקומו. וזהו כחתן יכהן פאר. כי הנה ברכת כהנים הוא אתעדל״ע בלי אתעדל״ת דאל״כ ברכה למה וד״ל. וזהו ישא הוי׳ פניו אליך ישא הגבה למעלה למקום שאין אתעדל״ת מגעת (עמ״ש סד״ה כה תברכו וסד״ה שחורה אני ונאוה), וכמ״כ החתן הוא בבחי׳ יכהן שיהיה הבקיע׳ כשמחך יצירך בג״ע מקדם בלי אתעדל״ת כו׳. והנה המשכה זו ובקיעה זו היא בחי׳ יעקב הנ״ל בזמן הגלות נק׳ משמח חתן וכלה וי״ו הוא המשכה מבחי׳ חתן לבחי׳ כלה משא״כ ברכה ב׳ מהרה ישמע לע״ל אז תהיה אשת חיל עט״ב והיה אור הלבנה כאור החמה שוים בקומתם משתמשים בכתר אחד אז יהיה משמח חתן עם הכלה בשמחה א׳ מחמת גילוי סכ״ע למטה וכמשל העיגול שמעלה ומטה שוים ויהיה שמחת חתן ושמחת כלה בהשוואה א׳ שלא יהיה מעלה ומטה כלל. ועיין בע״ח שער מיעוט הירח ספ״א ופ״ב אמנם הבחינה כו׳ ועמ״ש בביאור ע״פ ונקבצו בני יהודה ובנ״י יחדיו כו׳ ומ״ש מזה ג״כ סד״ה ויגש:
קיצור רחל נק׳ כלה ויעקב נק׳ חתן ע״ש אז יבקע וארוכתך ותצמח ג״כ מלמטלמ״ע בחי׳ ישועו׳ ביטול והתכללות אך התעוררות הבקיעה הוא ע״י עוז וחדוה במקומו וזהו כשמחך מקדם בלי הקדם אתעדל״ת ועכשיו משמח חתן ואח״כ כלה ולע״ל משמח חתן עם הכלה בשמחה אחת:
תניא, ליקוטי אמרים י״ג - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן לְשׁוֹן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״בֵּינוֹנִים זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן״ [פֵּירוּשׁ, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע], דִּכְתִיב: ״כִּי יַעֲמוֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשּׁוֹפְטֵי נַפְשׁוֹ״, וְלֹא אָמְרוּ ״זֶה וָזֶה מוֹשְׁלִים״ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַיֵּצֶר הָרָע בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה קַלָּה – נִקְרָא רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
אֶלָּא, הַיֵּצֶר הָרָע אֵינוֹ – רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ שׁוֹפֵט וְדַיָּין הָאוֹמֵר דַּעְתּוֹ בַּמִּשְׁפָּט, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה פְּסַק הֲלָכָה כָּךְ לְמַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ עוֹד שׁוֹפֵט וְדַיָּין הַחוֹלֵק עָלָיו, וְצָרִיךְ לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ.
כָּךְ, הַיֵּצֶר הָרָע אוֹמֵר דַּעְתּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב עוֹלֶה לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בּוֹ, וּמִיָּד חוֹלֵק עָלָיו הַשּׁוֹפֵט הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ, הַמִּתְפַּשֵּׁט בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבַּלֵּב – מְקוֹם מִשְׁכַּן הַיֵּצֶר טוֹב, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ, הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הָעוֹזְרוֹ לְהַיֵּצֶר טוֹב, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ״.
וְהָעֵזֶר, הִיא הַהֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר אוֹר ה׳ עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹת לָהּ יִתְרוֹן וּשְׁלִיטָה עַל סִכְלוּת הַכְּסִיל וְיֵצֶר הָרָע, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחוֹשֶׁךְ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהָרָע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בַּבֵּינוֹנִי הוּא בְּתָקְפּוֹ כְּתוֹלַדְתּוֹ, לְהִתְאַוֹּת תַּאֲוָה לְכָל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִתְבַּטֵּל בְּמִיעוּט לְגַבֵּי הַטּוֹב וְלֹא נִדְחָה מִמְּקוֹמוֹ כְּלָל, רַק שֶׁאֵין לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, – מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָעוֹמֵד לִימִין אֶבְיוֹן וְעוֹזֵר וּמֵאִיר לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית – לָכֵן נִקְרָא – ״כְּרָשָׁע״, – כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה – הֱיֵה בְעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״, וְלֹא רָשָׁע מַמָּשׁ, – אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְבֵינוֹנִי, וְלֹא לְהַאֲמִין לְהָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָרָע שֶׁבּוֹ נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַטּוֹב, שֶׁזּוֹ מַדְרֵגַת צַדִּיק, – אֶלָּא יִהְיֶה בְעֵינָיו כְּאִלּוּ מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל הָרָע הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי כְּתוֹלַדְתּוֹ, וְלֹא חָלַף וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה, וְאַדְּרַבָּה – נִתְחַזֵּק יוֹתֵר בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן, שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר עִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה.
וְאַף מִי שֶׁבְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ וְיֶהְגֶּה בָהּ יוֹמָם וָלַיְלָה לִשְׁמָהּ, אֵין זוֹ הוֹכָחָה כְּלָל שֶׁנִּדְחָה הָרָע מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, רַק שֶׁלְּבוּשָׁיו, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית – אֵינָן מִתְלַבְּשִׁים בַּמּוֹחַ וְהַפֶּה וְהַיָּדַיִם וּשְׁאָר אֵבְרֵי הַגּוּף, מִפְּנֵי ה׳ שֶׁנָּתַן שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַמּוֹחַ עַל הַלֵּב, וְלָכֵן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ מוֹשֶׁלֶת בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֵבְרֵי הַגּוּף כּוּלָּם, שֶׁיִּהְיוּ לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לִשְׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בָּהֶם, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
אֲבָל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, אֵין לָהּ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית בַּבֵּינוֹנִי, כִּי אִם, בְּשָׁעָה שֶׁאַהֲבַת ה׳ הוּא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, וְאַף גַּם זֹאת הַפַּעַם, אֵינָהּ רַק שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְבַד, כְּדִכְתִיב: ״וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ״ – ״כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וּכְשֶׁזֶּה קָם כוּ׳״, שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, בִּמְקוֹר הַגְּבוּרוֹת שֶׁהִיא בִּינָה, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וּלְהוֹלִיד אַהֲבָה עַזָּה לַה׳ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, וְאָז – אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי.
אֲבָל לֹא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בַּבֵּינוֹנִי, אֶלָּא בַּצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְהוּא מוֹאֵס בְּרָע וְשׂוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה וְהַמִּיאוּס, אוֹ שֶׁלֹּא בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אֲבָל בַּבֵּינוֹנִי, הוּא דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּאָדָם שֶׁיָּשֵׁן, שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר וְלֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ הָרָע בַּבֵּינוֹנִי, הוּא כְּיָשֵׁן בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁלִּבּוֹ בּוֹעֵר בְּאַהֲבַת ה׳, וְאַחַר כָּךְ, יָכוֹל לִהְיוֹת חוֹזֵר וְנֵיעוֹר.
וְלָכֵן הָיָה רַבָּה מַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּבֵינוֹנִי, אַף דְּלַא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא וּבְתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּחֲפִיצָה וַחֲשִׁיקָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לַה׳ בְּאַהֲבָה רַבָּה כְּבִשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְנִדְמֶה בְעֵינָיו כְּבֵינוֹנִי הַמִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ״.
וְהִנֵּה, מִדַּת אַהֲבָה זוֹ, הָאֲמוּרָה בְּבֵינוֹנִים, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כוּ׳, הִנֵּה לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים עוֹבְדֵי ה׳ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, אֵין בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״עֲבוֹדַת אֱמֶת״ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁחוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת אַחַר הַתְּפִלָּה, וּכְתִיב: ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר״.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים – נִקְרֵאת ״עֲבוֹדָה תַמָּה״ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ שֶׁלָּהֶם, אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ בְּמַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים, וַהֲרֵינִי קוֹרֵא בְּאַהֲבָתָם שֶׁבִּתְפִלָּתָם גַּם כֵּן ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד״, הוֹאִיל וּבְכֹחַ נַפְשָׁם הָאֱלֹהִית לַחֲזוֹר וּלְעוֹרֵר בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ לְעוֹלָם, בְּהִתְגַּבְּרוּתָהּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם, עַל יְדֵי הֲכָנָה הָרְאוּיָה לְכָל נֶפֶשׁ כְּפִי עֶרְכָּהּ וּמַדְרֵגָתָהּ.
כִּי הִנֵּה, מִדַּת אֱמֶת הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הַנִּקְרָא: ״בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הַמַּבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה״ – מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, וּבְכָל מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה מַבְרִיחַ תּוֹךְ נְקוּדָּה הָאֶמְצָעִית, שֶׁהִיא נְקוּדַּת וּבְחִינַת מִדַּת אֱמֶת שֶׁלָּהּ.
וּמִדַּת אֱמֶת הִיא ״נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים״, וְאֵין לָהּ שִׁיעוּר לְמַעְלָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת, וְכָל מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַטָּה, הֵם כְּאַיִן לְגַבֵּי מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶן [כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, שֶׁבְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחִין שֶׁל מַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת הֵן לְמַטָּה מִבְּחִינַת עֲקֵבַיִים וְרַגְלֵי מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מֵהֶן, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״רַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כּוּלָּן״]:
שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
לְעוֹלָם קוֹרִין צַו אֶת אַהֲרֹן קֹדֶם פֶּסַח בַּפְּשׁוּטָה, וּמְצֹרָע בַּמְּעֻבֶּרֶת, חוּץ מבה "ח מְעֻבֶּרֶת וְה"ש מְעֻבֶּרֶת שֶׁקּוֹרִין אַחֲרֵי מוֹת קֹדֶם הַפֶּסַח. וּלְעוֹלָם קוֹרִין פָּרָשַׁת בְּמִּדְבָּר סִינַי קֹדֶם עֲצֶרֶת, תִּשְׁעָה בְּאָב קֹדֶם וָאֶתְחַנַּן, אַתֶּם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ב"ג, שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת, צְרִיכִים לְחַלֵּק נִצָּבִים וַיֵלֶךְ כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וַיֵּלֶךְ בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצוֹם כִּפּוּר, וְהַאֲזִינוּ בֵּין צוֹם כִּפּוּר לְסֻכּוֹת; וְסִימָן: בַּ"ג הַמֶּלֶךְ (דָּנִיּאֵל א, ה) פַּת וַיֵּלֶךְ. אֲבָל כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ה "ז, אָז אֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת אֶלָּא שַׁבָּת אַחַת שֶׁקּוֹרִין בָּהּ הַאֲזִינוּ, אָז וַיֵּלֶךְ עִם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְסִימָן לִפְשׁוּטָה: פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ, מְנוּ וְעִצְרוּ, צוּמוּ וּצְלוּ, קוּמוּ וְתִקְעוּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.