ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ב

9

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אשם, מפני שהוא מכפר על מספר רב יותר של עבירות, מאשר קרבן אשם, המובא רק על ענינים מסויימים.

אך הסבר זה אינו מתקבל, מפני שאם התורה אינה מקדימה את קרבן עולה מפני היותו קרבן נדבה, אלא מפני שהוא קשור לחובה ("מרצה... על עשה..."), מדוע היא מפסיקה בינו לבין קרבן חטאת על־ידי קרבנות נדבה אחרים – מנחה ושלמים?

הכרחי איפוא לומר, שהתורה אכן רוצה להקדים את קרבנות הנדבה לפני קרבנות החובה. וקרבן עולה כתוב לפני קרבן חטאת מפני היותו קרבן נדבה⁹.

ג. מדוע קרבנות יחיד תחילה?

דברים אלו יובנו על־ידי הקדמת שאלה נוספת: מדוע פותחת כאן התורה בקרבנות יחיד, ולא בקרבנות ציבור, בעוד אשר, לכאורה, צריך היה לציין תחלה את ההוראות לציבור כולו, ורק אחר־כך את ההוראות ליחיד?

לכאורה, ניתן היה לענות על כך¹⁰: קרבנות ציבור קשורים בדרך כלל למועדים מיוחדים בשנה, כגון: שבת, יום־טוב וכו', ואילו קרבנות יחיד (נדבה וחובה) יכולים להיות מובאים בכל עת. לפיכך פותחת פרשת הקרבנות בקרבנות יחיד¹¹. ואכן, דיני קרבן תמיד, המובא פעמיים בכל יום, כתובים לפני כן, בפרשת תצוה¹².

אלא שזו סיבה רק להקדמת קרבנות יחיד לקרבנות ציבור, אך תמוה, מדוע אין דיני קרבנות ציבור מוזכרים כלל בפרשת ויקרא¹³ או צו, אלא רק בפרשות אחרי¹⁴, אמור¹⁵, ובעיקר בפרשת פינחס¹⁶?

הערות

9. אלא שי"ל, דא' מהטעמים שמקדים עולה לשאר קרבנות נדבה, הוא לפי שיש בו גם "קצת" חובה, כבפנים.
10. בדוחק י"ל: א) יחיד צריך להזהיר יותר מן הצבור, כי אפשר שיתרשל כו' (להעיר מביצה ה, ב: עדות מסורה לב"ד ביצה לכל מסורה). ב) צבור ה"ה קיבוץ יחידים* ולכן מתחיל בדיני קרבנות יחיד, ואח"כ – קרבנות של צבור העשוי מיחידים. *) ואף שצבור הוא מציאות בפ"ע. ולא (רק) צירוף
11. לכאורה עד"ז אפשר לתרץ גם טעם הקדמת קרבנות נדבה לקרבנות חובה – דקרבנות חובה (דיחיד) תלויין במקרה מסויים (חטא וכו') דאיש מסויים, משא"כ נדבה דאפשר לכאו"א להביא נדבה בכל עת – אבל עדיין חסר ביאור, כי סו"ס הו"ל להקדים דינים שמוכרח לדעתם (של קרבנות חובה) ואח"כ אלו שהן רק נדבה.
12. כט, לח ואילך.
13. לבד הנסמן בהערה 1. חטאת הצבור – ד, יג ואילך.
14. טז, ה ואילך.
15. קאפיטל כג.
16. קאפיטל כח־כט. *) ואף שצבור הוא מציאות בפ"ע. ולא (רק) צירוף של הרבה יחידים [ראה מרז"ל יבמות (נז, א): קהל גרים לא איקרי קהל. ועוד. וראה הוריות (ו, א) ותמורה (טו, ב. טז, א) דאין הצבור מת. ובר"ה (ז, רע"ב) שצריך למוסרו יפה יפה. וראה מפענ"צ פ"ד ס"ב־ד]. וי"ל שכ"ה גם ע"ד הפשט – ראה ויקרא ד, יג ואילך. ולהעיר מפרש"י בא יב, ו ד"ה קהל עדת ישראל – מ"מ, הרי אי אפשר לצבור מבלי שיקדמו לו יחידים. וראה סה"מ תיש"א ע' 31 בהערה שם. ואכ"מ.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקרא, ג' ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ז ע' 9

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.