488
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לפני בריאת האדם ועבודתו, היתה התהוות העולם וקיומו באתערותא דלעילא, מפני ש"חפץ חסד הוא"41.
על כך נלמדת ההוראה מפרשת החודש שחלה בכ"ה אדר, שגם תחילת הבריאה, שלכאורה הוא רק משום ש"חפץ חסד הוא", קשורה לאמיתו של דבר, ובפנימיות הענינים, ל"החודש...", לעבודת האדם42. כפי שידועים דברי חז"ל43 אודות בריאת העולמות: "במי נמלך – בנשמותיהם של צדיקים", שכל ענין הבריאה הוא מפני ש"עלה לפניו ית' התענוג שיתענג כביכול בעבודת הצדיקים"44.
ההסבר לכך הוא: הבריאה היא מצד "חפץ חסד הוא", משום שלפני הבריאה, כאשר האור האלקי הוא עדיין נעלה מגדר עולמות ונבראים – לא ייתכן שעבודת הנבראים תתפוס מקום, ולכן יכולה הבריאה להיעשות רק בדרך של אתערותא דלעילא מצד ה', כי חפץ חסד הוא45. אך מצד שני, דוקא משום שחפץ חסד הוא, הוא מביא לכך שעבודת הנבראים בכל זאת תשפיע46, ולכן קשורה סיבת הבריאה (על־ידי שהוא "חפץ חסד") בכך ש"עלה לפניו ית'" עבודת הצדיקים.
זהו אחד ההסברים לתורת המגיד ממזריטש47, שהבריאה היתה "בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור", וכיון שאצל הקדוש־ברוך־הוא "העבר והעתיד שוים", לכן "היה הוא ית' מתענג ממעשה הצדיקים וצמצם את עצמו". וכך גם לגבי ישראל, ש"ישראל עלו במחשבה"48 – הוא
הערות
- 41. וע"ד המבואר (ד"ה תקעו תרס"א (בתחלתו) ותרצ"א (בסה"מ קונטרסים ח"א) פ"ג) – בנוגע לכ"ה אלול ור"ה.
- 42. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 197 – לענין כ"ה אלול.
- 43. ראה ב"ר פ"ח, ז. רות רבה פ"ב, ג.
- 44. המשך ר"ה תש"ג פ"ג ופ"ו. וראה לקו"א ואו"ת להה"מ בתחלתן. ועוד.
- 45. ראה בכ"ז המשך ר"ה שם פ"ו ואילך.
- 46. וע"ד מה שגם לאחרי הבריאה, הרי זה שבאתעדל"ת אתעדל"ע הוא (לא מפני שהאתעדל"ת מכריחה ח"ו את האתעדל"ע, כ"א) מפני שכן עלה ברצונו ית', אלא שהרצון גופא הוא בזה שהאתעדל"ע תומשך ע"י אתעדל"ת דוקא (המשך ר"ה שם) – כי אמיתית הטוב והחסד הוא כאשר ההשפעות מלמעלה אינן באופן של נהמא דכסופא, כ"א ע"י עבודה (ראה הגש"פ (קה"ת תשמ"ו־ז) ע' תרמא ואילך. לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 94 סעיף ד'. ועוד). ובזה יומתק לשון רז"ל* "במי נמלך כו'" – דלכאורה, מהי הפשיטות שהקב"ה "נמלך" עד שהמדרש שואל "במי נמלך"? והביאור בזה: מכיון שתכלית הטוב הוא שכל ענין יבא ע"י עבודה דוקא, ודאי שגם תחילת הבריאה היתה באופן כזה [והשאלה היא רק "במי נמלך" – מכיון שקודם הבריאה אין תפיסת מקום לענין של עבודה, כבפנים]. ומתרץ במדרש – "בנשמותיהם של צדיקים", ד(אע"פ שבנוגע לכללות הבריאה, אאפ"ל שיש לה איזהו תפיסת מקום קודם הבריאה, מ"מ) נש"י מושרשים בעצמות, ולכן "אף קודם שנבראו ישראל הי' נחקק צורתם במחשבה", כדלקמן מהה"מ.
- 47. או"ת ולקו"א שם.
- 48. נסמן לעיל הערה 29.
- . כן הובא בהמשך ר"ה שם, ובכ"מ בדא"ח וראה ב"ר שם. ג (אבל שם הוא על מש"נ "נעשה אדם". וראה מפרשי המדרש שם).
בראשית רבה ח׳:ז׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, בְּנַפְשׁוֹתָן שֶׁל צַדִּיקִים נִמְלָךְ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְישְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם. הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, עַל שֵׁם (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. יוֹשְׁבֵי נְטָעִים, עַל שֵׁם (בראשית ב, ח): וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם. וּגְּדֵרָה, עַל שֵׁם (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ, עִם הַמֶּלֶךְ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשְׁבוּ נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁבָּהֶן נִמְלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ו לקו"ש חט"ז ע' 488
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשכ"ח לקו"ש חט"ז ע' 488
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.