415
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
את אמיתותה של נבואת אליהו, כך גם הפר "שעלה לשם הבעל" קידש את שמו של הקדוש־ברוך־הוא על ידי ש"אין קול ואין עונה"48 בעת הקרבתו – הוכחת השקר של נביאי הבעל, ועל ידי כך – אמת ה'.
אך עדיין אין מובן: מלשון המדרש "כשם ששמו של הקדוש־ברוך־הוא מתקדש על ידי זה שעמי, כך מתקדש על ידך" נראה, שקידוש שם ה' על ידי שני הפרים היה באופן זהה. אך, לכאורה: קידוש ה' על ידי פרו של אליהו נעשה באמצעותו ובפר עצמו – אמיתות ה' התגלתה בהקרבתו. לעומת זאת "קידוש שמו של הקדוש־ברוך־הוא, על ידי הפר "שעלה לשם הבעל" נעשה באופן שלילי, אי הקרבתו הוכיחה שהבעל אינו אמת?
ההסבר לכך הוא: באמצעות עבודת אליהו והשפעתו על ישראל לחזור בתשובה49 נתגלתה למטה אחדות ה' – "ה' הוא האלקים"50 – כפי שהיא מצד "למעלה"51. וכיון שמצד אחדות זו גלוי "–דבר ה'", הפנימיות שבכל דבר בעולם
לפיכך "כשם ששמו של הקדוש־ברוך־הוא מתקדש על ידי זה שעמי, כך מתקדש על ידך" – זוהי אותה אחדות52, שהרי באמצעות התשובה נתגלתה פנימיות הפר שעלה לשם הבעל53 – עלייתו לקדושה.
הערות
- 48. מלכים שם (ושם, כט).
- 49. כאמרם "ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים" (מלכים שם, לט). וראה אוה"ת עה"פ (וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 174), שב"פ "ה' הוא האלקים" הו"ע התשובה.
- 50. מלכים שם.
- 51. להעיר דאליהו ענינו שם ב"ן (ראה המשך תרס"ו ס"ע קנז ואילך. ד"ה וה"ס תש"ח. ועוד), העלאה מלמטה למעלה, בדוגמת עבודת התשובה (ראה הנסמן לעיל הערה 40).
- 52. וע"ד משנ"ת (לקו"ש שנסמן לעיל סיום הערה 39) בשיטת רע"ק שבנ"י ענו (בעת מ"ת) "על הן הן ו(גם) על לאו הן", עיי"ש. וי"ל, דזה שהפר אמר "הוא עולה לחלקו של הקב"ה כו' ואני עליתי לחלק הבעל להכעיס את בוראי", אין הכוונה (כפשטות הלשון) שלא רצה בזה משום שעי"ז הוא נקרב לע"ז – שא"כ, מהו אריכות הלשון "אני וחברי יצאנו מבטן אחד כו' והוא עולה כו' ואני עליתי כו'", והול"ל רק שלא רצה לילך כו' לעלות "לחלק הבעל להכעיס את בוראי", ולמאי נפק"מ שחברו "עולה לחלקו של הקב"ה" ? – כ"א: אף שגם עי"ז שעולה לבעל מתקדש שמו של הקב"ה (כי בזה מגלה שנביאי הבעל אינם אמת) – מ"מ, למה יוגרע חלקו מ"חברו" (ש"יצאנו מבטן א' כו'"), ששם שמים יתקדש על ידו (לא בו גופא, כ"א) באופן שלילי ("על לאו לאו"), שמציאות ד"להכעיס את בוראי" אינה אמיתית (כ"א – העדר), ולא באופן חיובי – שיוקרב לה', וע"ד ענה לו אליהו "כשם ששמו של הקב"ה מתקדש כו' כך מתקדש כו'" – שמצד עצמותו ית' ה"ה אותה האחדות, באופן חיובי – "על לאו הן", כבפנים.
- 53. עפמ"ש בשו"ת הרדב"ז (סי' אלף סו) דהמו"מ בן אליהו והפר היינו עם "שרו וכחו של פר" – יומתק ג"כ מה שגם לאחרי מענה אליהו "כשם כו'" לא רצה הפר לילך כו' ו"א"ל כו' עד שתמסרני בידם" – כי זה "ששמו של הקב"ה מתקדש כו' על ידך" הוא דוקא מצד ה"כוונה" ו"דבר ה'" של הפר, אבל לא בכחו של הפר כמו"ש למטה ונקרב לבעל: ולכן נרגש זה (ד"כשם כו'") רק ב"שרו וכחו של פר" למעלה, וכדי שהפר למטה ילך כו' הוא דוקא ע"י שאליהו מסרו בידים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.