414
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שתתגלה האחדות גם בעולם למטה, ואפילו במעשי־כשפים שמג' קליפות הטמאות, הרי זה באמצעות ("גזירת מלך") וחזרתם של ישראל בתשובה על חטא העגל.
יד. אתהפכא חשוכא לנהורא
בירור וזיכוך הניצוצות שברע התחתון ביותר באמצעות עשיית התשובה על חטא העגל התבטא בזאת שגם אלה מבין ה"ערב רב" אשר עבדו לעגל ונתרו בחיים חזרו בתשובה.
שהרי ה"ערב רב", אשר "הם שחתו והשחיתו", מסיתים ומדיחים, שתורתינו – תורת אמת – קובעת שאסור ללמד עליהם זכות*, הם משלש קליפות הטמאות44 והרעות לגמרי, ואין בהם טוב כלל*, וחזרתם בתשובה היא אתהפכא חשוכא לנהורא (=הפיכת חושך לאור) – "זדונות נעשות לו כזכיות".
וזהו הפירוש בפנימיות הענינים ל"לך עלה מזה...": העליה "מזה" – העליה שנגרמה באמצעות חטא העגל מובעת בכך שה"ערב רב" נתעלו לקדושה, ש"עמך" הפכו ל"העם".
טו. ענין זה מצוי גם בהפטרת – אליהו בהר הכרמל
ההפטרות הן "מענינה של הפרשה"45. הענין שלעיל נמצא גם בהפטרה46 של פרשת תשא, בסיפור אודות אליהו בהר הכרמל:
על הפר "שעלה לשם הבעל" אומרים חז"ל47, שהוא לא רצה ללכת "ואמר לאליהו... הוא (פרו של אליהו) עולה לחלקו של הקדוש־ברוך־הוא ושמו של הקדוש־ברוך־הוא מתקדש עליו, ואני עליתי לחלק הבעל להכעיס את בוראי". ועל כך ענה אליהו "כשם ששמו של הקדוש־ברוך־הוא מתקדש על ידי זה שעמי, כך מתקדש על ידך".
משמעות הענין בפשטות היא: כשם שפרו של אליהו קידש את שמו של הקדוש־ברוך־הוא על ידי הנס שהתרחש בהקרבה, אשר הוכיח בגלוי
הערות
- *. סנהדרין כט, א. פרש"י בראשית ג, יד.
- 44. ובפרט קודם שגיירם משה שהיו מגקה"ט. ואין זה סותר להמבואר בכ"מ [רמ"ז לזהר פרשתנו קצא, א. מאו"א (וש"נ) וקה"י ע' ערב רב. ולהעיר מאגה"ק סכ"ו (קמד, ב) שהערב רב יונקים מק"נ] – כי זהו בדוגמת הפי' (חיד"א במדבר קדמות מע' ג' אות ג') במחז"ל "גר שנתגייר" – שהמתגייר הוא גר מעיקרא [ובכ"ז קודם שנתגייר הוא מגקה"ט]. ולהעיר מנבוזראדן שהחריב כו' ולבסוף נתגייר (גיטין נז, ב. סנהדרין צו, ב). ועוד. ואולי החילוק – שזה בחיצונית וזה בהעלם בפנימית.
- *. תניא ספ"ו.
- 45. טושו"ע או"ח רסרפ"ד. שו"ע אדה"ז שם (וסרפ"ג).
- 46. מ"א יח, כ ואילך (ולמנהג האשכנזים – שם, א ואילך).
- 47. במדב"ר פכ"ג, ט. יל"ש מ"א רמז ריד. הובא ברד"ק (ופרש"י) מלכים שם, כו.
רש"י על בראשית ג׳:י״ד - הטקסט מספריא
כי עשית זאת. מִכָּאן שֶׁאֵין מְהַפְּכִים בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֵסִית, שֶׁאִלּוּ שְׁאָלוֹ לָמָּה עָשִׂיתָ זֹאת? הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין? (סנהדרין כ"ט):
מכל הבהמה ומכל חית השדה. אִם מִבְּהֵמָה נִתְקַלֵּל מֵחַיָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן, הֶעֱמִידוּ רַבּוֹתֵינוּ מִדְרָשׁ זֶה בְמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (דף ח') לְלַמֵּד שֶׁיְּמֵי עִבּוּרוֹ שֶׁל נָחָשׁ שֶׁבַע שָׁנִים:
על גחונך תלך. רַגְלַיִם הָיוּ לוֹ וְנִקְצְצוּ:
כי עשית זאת BECAUSE THOU HAST DONE THIS — From here we infer that we should not occupy ourselves with what may be in favour of one who seduces people to idolatry, for had He asked it, “Why hast thou done this?”, it could have answered Him, “When the words of the teacher and those of the pupil are contradictory, whose orders should be obeyed?” (Sanhedrin 29a). (i. e. if You told them one thing and I another, should they not have obeyed You?).
מכל הבהמה ומכל חית השדה FROM AMONG (or, MORE THAN) ALL CATTLE AND ALL THE BEASTS OF THE FIELD — If it was cursed more than the cattle whose period of gestation is longer than that of beasts does it not necessarily follow that it was cursed more than the beasts? Our Rabbis have definitely established the correctness of the following deduction in treatise Bekhorot 8a, that it (viz., the use of these apparently superfluous words “and more than all the beasts of the field”) teaches that the period of gestation of the serpent is seven years.
על גחנך תלך UPON THY BELLY SHALT THOU GO — It had feet but they were cut off (Genesis Rabbah 20:5).
תניא, ליקוטי אמרים ו׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹהִים.
כִּי כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּמִתְלַבֶּשֶׁת בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים קְדוֹשִׁים, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ דְּסִטְרָא אָחֳרָא מִקְּלִיפּוֹת נוֹגַהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא, שֶׁהֵן: שֶׁבַע מִדּוֹת רָעוֹת הַבָּאוֹת מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְשֵׂכֶל הַמּוֹלִידָן הַנֶּחְלָק לְשָׁלֹשׁ, שֶׁהֵן חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת – מְקוֹר הַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן לְפִי עֵרֶךְ הַשֵּׂכֶל, כִּי הַקָּטָן חוֹשֵׁק וְאוֹהֵב דְּבָרִים קְטַנִּים פְּחוּתֵי הָעֵרֶךְ, לְפִי שֶׁשִּׂכְלוֹ קָטָן וְקָצָר לְהַשִּׂיג דְּבָרִים יְקָרִים יוֹתֵר מֵהֶם, וְכֵן מִתְכַּעֵס וּמִתְקַצֵּף מִדְּבָרִים קְטַנִּים, וְכֵן בְּהִתְפָּאֲרוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת.
וְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, כְּשֶׁאָדָם מְחַשֵּׁב בָּהֶן אוֹ מְדַבֵּר אוֹ עוֹשֶׂה, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁבְּמוֹחוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁבְּפִיו וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר אֵיבָרָיו, נִקְרָאִים ״לְבוּשֵׁי מְסָאֲבוּ״ לְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בָּהֶן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אוֹ דִּבּוּר אוֹ מַחֲשָׁבָה.
וְהֵן הֵם כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר ״הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר בְּשַׁלַּח, שֶׁהֵן ״תְּבִירוּ דְרוּחָא כוּ׳״, וְכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר לֹא לַה׳ הֵמָּה וְלִרְצוֹנוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן ״סִטְרָא אָחֳרָא״, פֵּירוּשׁ – צַד אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ צַד הַקְּדוּשָּׁה.
וְצַד הַקְּדוּשָּׁה אֵינוֹ אֶלָּא הַשְׁרָאָה וְהַמְשָׁכָה מִקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹרֶה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, בֵּין בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – כְּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, בֵּין בְּכֹחַ – כְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, שֶׁבְּכֹחוֹ לִהְיוֹת בָּטֵל מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה כוּ׳, וְ״כָל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא״ לְעוֹלָם.
אֲבָל כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ בָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הוּא דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ מְקַבֵּל חַיּוּת מִקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִבְּחִינַת פְּנִימִית הַקְּדוּשָּׁה וּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ, אֶלָּא מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים, שֶׁיּוֹרְדִים מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה רִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת דֶּרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל וְצִמְצוּמִים רַבִּים, עַד שֶׁנִּתְמַעֵט כָּל כָּךְ הָאוֹר וְהַחַיּוּת, מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת גָּלוּת תּוֹךְ אוֹתוֹ דָּבָר הַנִּפְרָד, לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁלֹּא יַחֲזוֹר לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּבַתְּחִלָּה מִקּוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא.
וְלָכֵן נִקְרָא עוֹלָם הַזֶּה וּמְלוֹאוֹ, עוֹלַם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא. וְלָכֵן כָּל מַעֲשֵׂה עוֹלָם הַזֶּה קָשִׁים וְרָעִים, וְהָרְשָׁעִים גּוֹבְרִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ב סוֹף פֶּרֶק ד׳.
הגהה
ﬠִם הֱיוֹת בְּתוֹכוֹ ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּﬠֲשִׂיָּה דִקְדוּשָּׁה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּﬠֵץ חַיִּים שַׁﬠַר מ״ג, וּבְתוֹךְ ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּﬠֲשִׂיָּה אֵלּוּ הֵן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּבְתוֹכָן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּבְתוֹכָן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא; וְנִמְצָא אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מָלֵא כָּל הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַתַּחְתּוֹנָה, ﬠַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בְּﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת: אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־ﬠֲשִׂיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּﬠֵץ חַיִּים שַׁﬠַר מ״ז פֶּרֶק ב׳ וּבְסֵפֶר גִּלְגּוּלִים פֶּרֶק כ׳:
אֶלָּא שֶׁהַקְּלִיפּוֹת הֵן נֶחְלָקוֹת לִשְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת, זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ.
הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, הִיא שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת וְרָעוֹת לְגַמְרֵי, וְאֵין בָּהֶם טוֹב כְּלָל, וְנִקְרְאוּ בְּמִרְכֶּבֶת יְחֶזְקֵאל ״רוּחַ סְעָרָה״ וְ״עָנָן גָּדוֹל וְגוֹ׳״.
וּמֵהֶן נִשְׁפָּעוֹת וְנִמְשָׁכוֹת נַפְשׁוֹת כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְקִיּוּם גּוּפָם, וְנַפְשׁוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים הַטְּמֵאִים וַאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם גּוּפָם, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵהַצּוֹמֵחַ, כְּמוֹ עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט פֶּרֶק ו׳, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה שֶׁל כָּל שַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם סוֹף פֶּרֶק ה׳:
במדבר רבה כ״ג:ט׳ - הטקסט מספריא
כִּי אַתֶּם בָּאִים (במדבר לג, נב): וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לה, יא): מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ, מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְּדוּ מִפָּרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ לְעוֹבְדֵי הַבַּעַל (מלכים א יח, כה): בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשׁוֹנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים, נִתְקַבְּצוּ אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים נְבִיאֵי הַבַּעַל וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים נְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה, וְלֹא יָכְלוּ לָזוּז אֶת רַגְלָיו מִן הָאָרֶץ, רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם (מלכים א יח, כג): וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וַאֲנַתְּחֵהוּ (מלכים א יח, כג): וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, אָמַר לָהֶם בַּחֲרוּ שְׁנֵי פָּרִים תְּאוֹמִים מֵאֵם אַחַת, הַגְּדֵלִים עַל מִרְעֶה אֶחָד וְהַטִּילוּ עֲלֵיהֶם גּוֹרָלוֹת אֶחָד לַשֵּׁם וְאֶחָד לְשֵׁם הַבַּעַל. וּבָחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד, וּפָרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ מִיָּד נִמְשַׁךְ אַחֲרָיו, וְהַפָּר שֶׁעָלָה לְשֵׁם הַבַּעַל נִתְקַבְּצוּ כָּל נְבִיאֵי הַבַּעַל וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה וְלֹא יָכְלוּ לָזוּז אֶת רַגְלוֹ. עַד שֶׁפָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לֵךְ עִמָּהֶם, הֵשִׁיב הַפָּר וְאָמַר לוֹ לְעֵינֵי כָל הָעָם, אֲנִי וַחֲבֵרִי יָצָאנוּ מִבֶּטֶן אַחַת, מִפָּרָה אַחַת, וְגָדַלְנוּ בְּמִרְעֶה אֶחָד, וְהוּא עָלָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל מָקוֹם וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ עָלָיו, וַאֲנִי עָלִיתִי בְּחֵלֶק הַבַּעַל לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי. אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ פָּר פָּר אַל תִּירָא לֵךְ עִמָּהֶם וְאַל יִמְצְאוּ עֲלִילָה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ עַל אוֹתוֹ שֶׁעִמִּי, כָּךְ מִתְקַדֵּשׁ עָלֶיךָ. אָמַר לוֹ וְכָךְ אַתָּה מְיַעֲצֵנִי, שְׁבוּעָה אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתִּמְסְרֵנִי בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, כו): וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, וּמִי נָתַן לָהֶם, אֵלִיָּהוּ, וְאַתָּה לָמֵד מֵאֵלִיָּהוּ שֶׁאָמַר לָהֶם וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים. וְעוֹד אָמַר לָהֶם (מלכים א יח, כה): בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, וּלְבַסוֹף כְּתִיב וַיִּקְּחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, לְכָךְ כְּתִיב מַלְפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ. וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְּדוּ מִן הָעוֹרְבִים שֶׁהָיוּ מְכַלְכְּלִין אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ד): וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכְּלֶךָ שָׁם. וּמֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעֶרֶב, מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל יְהוֹשָׁפָט, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים אוֹתָם עוֹרְבִים לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַחְאָב לְהוֹצִיא מִשֻּׁלְחָנוֹ כְּלוּם בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ צַדִּיק, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הֱוֵי מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְּדוּ מִפָּרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ וּמִן הָעוֹרְבִים וְאַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים לְהִסְתַּכֵּל בָּם, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- אגרות קודש כרך כו ט'תריג סנהדרין כט, א
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה כב מאותו ספר סנהדרין כט, א
- תורת מנחם ר"ד* יום ג' פ' פינחס, כ"ף תמוז, ה'תשי"א סנהדרין כט, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשט"ז סנהדרין כט, סע"א
- תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ב סנהדרין כט, א
- תורת שמואל תר"ם [ואהבת את ה' אלקיך] ולהבין כו' מזה"פ כו' סנהדרין כט, סע"א
- ספר המאמרים תרצ"ב רצ"ב סנהדרין כט, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת י סנהדרין כט, ב
- שו"ת סימן יד - ואשר סנהדרין כט, א
- ספר השיחות ל"ג בעומר תש"ח סנהדרין כט, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן נו סנהדרין כט, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סח סנהדרין כט, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב סנהדרין כט, א
- אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת לח סנהדרין כט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) הוספות סנהדרין כט, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל סנהדרין כט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תשל"ג סנהדרין כט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשל"ג סנהדרין כט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הקדמות בני הגאון המחבר סנהדרין כט, א