394

שיחה ב

תשא

א. דברי רש"י על "הין", והקושי עליהם

בציווי שבפרשתנו¹ על עשיית שמן המשחה, לאחר פירוט כל מיני הבשמים שנדרשו לצורך שמן המשחה מפני שיש להם "ריח טוב וטעם"², נאמר בפסוק³ "ושמן זית – הין". רש"י מצטט את המילה הין, ומפרש: "י"ב לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל רבי מאיר אומר: בו שלקו את העקרין (=את עיקר הצמחים), אמר לו רבי יהודה: והלא לסוך את העקרין אינו סיפק, אלא שראום במים שלא יבלעו את השמן, ואחר־כך הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העקרין".

יש להבין: דרכו של רש"י היא לייחד "דיבור המתחיל" נפרד לכל ענין, כאשר הוא מסביר שני ענינים שונים על אותה מילה⁴. מדוע, איפוא, הוא מצרף כאן את שני הענינים השונים – (א) ענין הכמות של השמן "י"ב לוגין", (ב) אופן ההכנה של שמן המשחה (ש"בו שלקו..." או "הציף עליהם השמן...") – באותו "דיבור המתחיל"? ובמיוחד קשה הדבר,

ב מפני שרש"י: 1) כותב "ונחלקו בו..." – בוא"ו החיבור. 2) מדגיש "בו" – בהין השמן, ולא ש"בו שלקו" שהוא הסבר ל"ועשית", אשר בפסוק שאחר־כך.

ב. קשיים ודיוקים נוספים בלשון רש"י

ישנם עוד מספר קשיים המתעוררים מדיוקים בלשון רש"י:

א) לפני שמציין רש"י את שתי הדיעות של רבי מאיר ורבי יהודה, הוא מקדים ואומר: "ונחלקו בו חכמי ישראל". בהקדמה זו בכלל, כמדובר מספר פעמים, מתכוון רש"י להדגיש ששניהפירושיםשקוליםושוויםבקרבתם לדרך הפשט, כי ללא הקדמה זו היה נראה שהפירוש הראשון המובא על־ידי רש"י הוא "הראשון" בקרבתו לדרך הפשט.

אך אין מובן, מדוע מדגיש רש"י "ונחלקו בו חכמי ישראל", ואינו אומר "ונחלקו בו רבותינו" וכדומה, כבמקומות אחרים? וכי דבר זה בא לשלול את חכמי האומות?

ב) לשם מה מציין רש"י גם את שמותיהם של רבי מאיר ורבי יהודה? כאמור פעמים רבות, מציין רש"י את שם האומר רק כאשר על־ידי כך נוסף הסבר לפירושו?

ג) דיוק זה נעשה קשה יותר, מפני