394

הערות

1. 5. הוריות יא, ב. כריתות ה, סע"א.
2. 6. בכריתות שם: ושלקום. אבל ברש"י (וכן בשטמ"ק) שם גריס "ושראן".
3. 7. שקלים פ"ו ה"א. סוטה פ"ח ה"ג. ולכאורה משמע דמצא גירסא כזו בבבלי* (וראה רמב"ן כאן), שהרי: א) בירושלמי אין התיבות "א"ל והלא לסוך את העקרין אינו סיפק" בדברי ר"י (כ"א בתני ר"י בי רבי אילעי שלאח"ז). ב) בירושלמי הגירסא: "שולקן** הי' במים". ג) ל' רש"י "הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו כו'" הוא ע"ד הלשון שבבבלי. אבל גם עפ"ז צריך ביאור למה נקט רש"י הגירסא דאינה גירסא הנפוצה בהש"ס שלפנינו ובשני מקומות.
4. 8. אלא שבירושלמי איתא "שולקן הי' במים", כנ"ל בהערה הקודמת.
5. 9. במלבי"ם כאן כ' (דהרמב"ם ס"ל) דר' יהודה שבירושלמי ור' יוסי הם ב' דיעות – לר' יהודה שלקו העקרים במים והשמן למעלה [וגם בבבלי – כוונתו ששלקן במים ושמן ע"ג] ור' יוסי ס"ל דלאחר שקלטו המים את הריח העביר את העקרין ונתן השמן על המים לחוד – אבל בפרש"י בש"ס (כריתות שם, סע"א. וכ"מ מפירש"י הוריות שם ד"ה ומציף) מפורש דגם לדעת ר' יוסי "קנחו משה לשמן מעל העקרין".
6. . ועפ"ז צ"ל שגם אח"כ גריס "א"ל ר"מ וכי נס אחד נעשה כו'". וכן בברייתא שהובאה תיכף לאח"ז ["שמן המשחה כו' הרבה נסים נעשה בו כו' כמה יורה בולעת כמה עקרין בולעין כמה האור שורף כו'"] גריס ר"מ – ובפרט את"ל דרש"י ס"ל, דלשיטת ר"י היתה רק שריי' במים, ולא שלוק ע"ג אש (כבשוה"ג הבא). וראה לקמן הערה 10.
7. . ברמב"ן כאן, שגם לדעת ר"י "אין השריי' שיהיו במים לבדן אבל נתנו כו' ונתנו על אש כו'", ומביא ראי' מדברי ר"י שבירושלמי, עיי"ש (וראה רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"ב) – אבל בפרש"י כאן לא נזכר כלל שגם לדעת ר"י שלקו כו'.