378

ט. צריך להקדיש זמן לעיסוק ב"צרכי ציבור"

נוהגו של כ"ק מו"ח אדמו"ר היה "לגזול"^* מן הזמן שבו יכול היה להתמסר ללימוד התורה בעצמו, ולעבודת ה' לעצמו, ולהתעסק בעניני ציבור והצלת נפשות.

הוא אף דרש זאת מחלק נכבד של תלמידיו והקרובים אליו, שאף הם ינהגו בדרך זו. הוא הנהיג, שאפילו תלמידי הישיבה יקדישו חלק מסויים של זמנם בתקופת "בין הסדרים" להפצת התורה והיהדות חוצה, ובודאי חלק גדול מזמן ההפצה אינו מנוצל לעצם הלימוד עם הזולת אלא ל"צרכי ציבור": מאמצים להשגת תלמידים, סידור מקום ללימוד, גיוס הכספים הדרושים לכיסוי ההוצאות וכו'.

כלומר, אפילו חסידים ו"מקושרים", אשר היו בדרגה ש"תורתם משתמרת", כפסק ההלכה שלפי ה"בבלי", צריכים להקדיש מזמנם לטובת הרבים, גם אם על־ידי כך יפגע לימוד התורה שלהם.

וזאת, מפני שהנהגת הרוגוצ'ובי, כדלעיל, מתאימה רק ליחידי סגולה שבכל דור, שהם בדרגת "תורתם אומנתם", ותפקידם הוא כדרך "מקצת הסנהדרין" הוספה בידיעת התורה בתמידיות.

ואילו סדר העבודה לרוב, אפילו לבני תורה, הוא כהלכה, שבזמן הזה אין אנשים ש"תורתם אומנתם"³², במיוחד כאשר מבטלים את הלימוד לצורך "הצלת נפשות" ולתועלת הרבים.

לגבי כ"ק מו"ח אדמו"ר עצמו יש להעיר, שמי יודע אופן עבודתו. בכלל, ידועים דבריו של הבעל־שם־טוב³³ על הפסוק³⁴ "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח", שאמר: "אתם נשיאי ישראל, המוסרים את תורתם ועבודתם למען טובת הרבים, מה יהא עליכם. הרי זה קומי אורי הפרטי לכללי..." – כלומר, לנשיאי ישראל יש ברכה מיוחדת, שלא ייפגמו אצלם ה"תורה ועבודה", ואדרבה: "בא אורך וכבוד הוי' עליך זרח" – ללא יחס, "ברכה ניתנת בתורתן".

י. ההוראה: ויתור על צרכים פרטיים למען הרבים

וזוהי ההוראה ממעשיו של מרדכי לגבינו למעשה, כדבריו הידועים של הבעל־שם־טוב³⁵ על דברי המשנה³⁶ "הקורא את המגילה למפרע לא יצא": מי שקורא את המגילה תוך הסתכלות,