314
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ז. מחלוקת שמאי והלל במסכת עדיות
השיטתיות שבמחלוקות בין בית שמאי ובית הלל מובנת יותר כאשר מוצאים אותה במחלוקת בין שמאי והלל עצמם, וזאת בשני מקרים שבהם השיטתיות בולטת במיוחד: במקרה הראשון הדגש הוא בכך שבעקבות שיטתיות זו פוסק שמאי לקולא והלל לחומרא (להיפך מדרכם בדרך־כלל)49, ובשני מודגש הענין עקב "מעשה רב", שכך נהגו שמאי והלל למעשה.
בסדר נזיקין: במסכת עדיות50 אנו למדים: "שמאי אומר: כל הנשים דיין שעתן, והלל אומר: מפקידה לפקידה אפילו לימים הרבה". שמאי אומר, שאשה שראתה דם מטמאת טהרות שהיא נגעה בהן מזמן הראיה והלאה, אך לא לפני הראיה, ואילו הלל אומר שהיא מטמאת גם מה שנגעה בו לפני הראיה הטמאה, מאחרי הבדיקה הטהורה האחרונה.
ומוסבר בגמרא51: "שמאי קסבר: העמד אשה על חזקתה, ואשה בחזקת טהורה עומדת, והלל כי אמר העמד דבר על חזקתו, היכא דלית ליה ריעותא מגופיה, (= והלל: אומרים העמד דבר על חזקתו, רק במקרה שאין ערעור לחזקה מגוף הדבר עצמו) אבל איתתא, כיוון שמגופא קחזיא לא אמרינן אוקמא אחזקתא" (= אבל אשה כיוון שמועדת לראות דם, אין אומרים העמד אותה בחזקת טהורה)".
ושוב רואים כאן את השיטתיות שבדעותיהם: לדעת שמאי מסתכלים על דבר כפי שהוא נראה מיד לעינים – ולכן "דיה שעתה" – די בזמן שבו ראתה דם ממש, ולא לפני כן, כשלא היתה ראיה ממשית, ויש להסתמך על חזקה. ואילו הלל סובר, שאין מסתפקים בראיה הכללית של העין, אלא צריך לחקור את פרטי ענין ראית הדם, שראית הדם עתה (שעתה) היא תוצאה של ריעותא דגופא – הראיה היא ענין טבעי אצל האשה52, ולפיכך אין לראותה בחזקת טהורה, וטהרות שנגעה בהן נטמאו (לפחות מספק53).
הערות
- 49. ולכן הובא (לקמן בפנים) מחלקותם ממס' עדיות – ראה תויו"ט ריש נדה. ועוד: ד"בחירתא היא" (ברכות כז, א).
- 50. בתחילת המסכת (ובריש נדה). לדעת רבא סברי ב"ה בורא נמי ברא (לשעבר) משמע – בריאת האור בשימ"ב (ראה פרש"י שם)] וחילוק המאורות שיש באש אי"ז מצד עצם בריאת האש כ"א תלוי בקירובו וריחוקו מהפתילה או מן העץ (וראה מאירי כאן).
- 51. נדה ב, סע"א ואילך.
- 52. ראה פרש"י שם, רע"ב ד"ה כיון. וראה פרש"י שם ד"ה תרתי.
- 53. ומטעם זה עדיפות במחלקותם דנר, כלה ושבת (דלקמן), כי בנדה: א) זה שלא אוקמינן אחזקתה הוא רק סיג בקדשים, אבל לחולין גם ב"ה מודים דאוקמה לה בחזקת טהרה (ראה תוס' ריש נדה. תוד"ה ואב"א – שם ג, א). ב) בגמ' שם (ג, א) קאמר עוד טעמים למחלוקת שמאי והלל. אבל: א) עי' תוד"ה ואב"א שם דגם לפי הטעם דאשה מרגשת כו' נמי צריך לטעמא דהעמד אשה על חזקתה (אבל ראה גליון התוס' שם). ב) גם לפי המסקנא – דעת רבא שם (ג, ב) דטעמא דשמאי משום בטול פרי' ורבי' כו' (וכ"פ הרמב"ם בפיה"מ, רע"ב וכו') מודגשת שיטתי' הנ"ל: לדעת שמאי אם יעשו סיג בטהרות לא יבחין האדם בפרט זה ויהי' לבו נוקפו ופורש, והלל ס"ל דלביטול פו"ר לא חיישינן, כי האדם יבחין בפרטי הדבר ויבין שמטמאינן לה רק לטהרות כו'. ראה בגמ' שם ובל' הרע"ב כאן ובעדיות. אבל להעיר: א) שאין הלכה כהלל, כ"א כחכמים שאומרים "לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעל"ע כו'". ב) ועיקר: דעת שמאי "כל הנשים כו'" הוא (כבגמרא שם ג, א) לאפוקי מר"א דרק ד' נשים דיין שעתן, והלכה כמותו לגבי ר"י (שם ז, סע"א ואילך), אף שגם בזה י"ל ע"ד הסברא שבמחלוקת שמאי והלל, דר"א ס"ל דבכל ד' נשים אוקמינהו אחזקה. ור"י ס"ל רק בבתולה דאלים חזקתה, ראה משנה אחרונה שם. ואכ"מ.
נדה ב׳ א - הטקסט מספריא
מַתְנִי' שַׁמַּאי אוֹמֵר: כׇּל הַנָּשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן. הִלֵּל אוֹמֵר: מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וַאֲפִילּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה, וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת.
כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת — דַּיָּה שְׁעָתָהּ, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים — הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה, וּמְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה.
כֵּיצַד דַּיָּה שְׁעָתָהּ? הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וַעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, וּפָרְשָׁה וְרָאֲתָה — הִיא טְמֵאָה וְהֵן טְהוֹרוֹת.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה.
גְּמָ' מַאי טַעְמֵיהּ דְּשַׁמַּאי? קָסָבַר: הַעֲמֵד אִשָּׁה עַל חֶזְקָתָהּ, וְאִשָּׁה בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת. וְהִלֵּל? כִּי אָמַר: הַעֲמֵד דָּבָר עַל חֶזְקָתוֹ — הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ רֵיעוּתָא מִגּוּפֵיהּ, אֲבָל אִיתְּתָא
MISHNA: Shammai says: For all women who do not have a fixed menstrual cycle, their time is sufficient. Women who discern that menstrual blood emerged do not need to be concerned that perhaps the flow of blood began before they noticed it. Rather, they assume their ritual impurity status begins at that moment, in terms of rendering impure teruma and ritually pure items with which they come in contact. Hillel says: From examination [mipekida] to examination, i.e., she assumes ritual impurity status retroactive to the last time she examined herself and determined that she was ritually pure, and this is the halakha even if her examination took place several days earlier. Any ritually pure item with which she came in contact in the interim becomes ritually impure.
And the Rabbis say: The halakha is neither in accordance with the statement of this tanna nor in accordance with the statement of that tanna; rather, the principle is: A twenty-four-hour period reduces the time from examination to examination. In other words, if her final self-examination took place more than twenty-four hours earlier, she need only concern herself with ritual impurity for the twenty-four-hour period prior to discerning the blood. And from examination to examination reduces the time from a twenty-four-hour period. In other words, if she examined herself in the course of the previous day and discovered no blood, she was certainly ritually pure prior to the examination.
For any woman who has a fixed menstrual cycle [veset], and she examined herself at that time and discovered blood, her time is sufficient, and it is only from that time that she transmits ritual impurity. And with regard to a woman who engages in intercourse while using examination cloths [be’edim] before and after intercourse, with which she ascertains whether her menstrual flow began, the halakhic status of such an action is like that of an examination, and therefore it reduces the time from a twenty-four-hour period, and reduces the time from examination to examination.
Her time is sufficient, how so? If the woman was sitting in the bed and engaged in handling ritually pure items, and she left the bed and saw blood, she is ritually impure and those items are ritually pure.
Although the Rabbis said that a woman without a fixed menstrual cycle transmits ritual impurity retroactively for a twenty-four-hour period, a woman with a fixed cycle counts her menstrual days only from the moment that she saw blood.
GEMARA: The mishna teaches that when a woman discerns that her menstrual blood emerged, Shammai holds that her impurity status starts from that moment, while Hillel maintains that it begins from the time of her most recent self-examination. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Shammai? The Gemara answers: Shammai holds that as there is a principle that when the status of an item is uncertain it retains its presumptive status, here too: Establish the woman in her presumptive status, and a woman remains with the presumptive status of being ritually pure. And what is the reasoning of Hillel? He claims that when one states the principle: Establish an item in its presumptive status, that applies only where there is no weakening in the presumptive status that is a result of the item itself. But in the case of a woman,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.